דימוי עצמי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כאשר אני נמצאת בחברת אנשים אני לא מצליחה להגיע ל"זרימה" בשיחה ולא מצליחה לפתח שיחה ומרגישה די תקועה וכך לא מצליחה לפתח קשרים חברתיים ותורמת לכך העובדה שלעיתים אני חשה שמסתכלים עליי בבוז, לעומת זאת כאשר האנשים מסבביבי מתייחסים אליי באהדה אז אני כאילו לא מאמינה שמדברים איתי ומתייחסים אליי ואז אני מרגישה באותו יום שהדימוי שלי עלה עד לנפילה הבאה. השאלה איזה פעולות יובילו אותי להעלאת הדימוי העצמי? היות ואני אמא מעניין אותי לדעת מה בילדות מביא בבגרות לדימוי עצמי חלש תודה מראש
שלום גלית, את מתארת פלונטר מורכב: רוב הזמן - את לא חשה מומאת, וכשמחמיאים לך - אינך מאמינה. הדימוי העצמי הוא מה ש"מתווך" את זה. מכאן, שגם נסיונות "אינסטנט" להעלאת הדימוי העצמי יפלו חלל מול הנומך שלו... לגבי מקור התחושות - צריך לבחון זאת ספציפית איתך. אין תסריט אחד קבוע. אני משער שלא ממש חשת שמתפעלים ממך ומיכולותייך, דווקא ברגעים שהיית זקוקה לזה ביותר. זה בעצם הפתרון - למצוא את הדרך לחוויות חוזרות של פירגון. כשיהיו די מאלו - כבר תרגישי את השינוי... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
