הי אודי

הנה אני סוף סוף פונה ישירות אליך. ורציתי לשאול שאלה...מזכירה קצת שלא מזמן בשעה טובה הצלחתי להכשיל בביצוע משימתה את הפסיכולוגית הרביעית במספר..ואחרי הכישלון האחרון צבא הפסיכולוגים עומד מוכה וחסר אונים אל מול התבוסה ומגיע לאחדות דעים כי המפלצת הזאת לא ניתנת לשבירה או אפילו אם ניצחון איננו המטרה, הגילוי הוא כי בלתי אפשרי גם להקטין במעט את עוצמת הפעילות שלה. אני אינני חולקת על דיעה זאת. ורק דבר אחד קטן שהייתי רוצה לשנות כדי להמשיך לתפקד, כי לרוב היא לא מפריעה לתפקוד. סימפטום גופני של תחושה שכל הזמן הגוף מתפורר, ממש נופל מבין הידיים. כלום לא מחזיק אותו. סימפטום שאני מנסה להתעלם ממנו אך קצת קשה לעשות זאת. לפעמים עוזרות אמבטיות או ערסל, אך זה אינו אפשרי בשעות העבודה. לפעמים עוזרים מעילים עצומים בסגנון דובון צבאי, אבל העונה המתקרבת מראה שכנראה אצטרך להחזיר את הללו לארון. כך ש... רציתי לשאול...האם יש לך רעיון למשהו נקודתי כדי להפחית את הופעת הסימפטום... ניסיתי לחפש האם קיימים טיפולים במגע...ששיערתי שאולי יכולים להקל, ולא כל כך מצאתי. אם יש לך רעיון כזה או אחר, לאן אני יכולה לפנות ומה לעשות. אני אודה לך. להתראות גלי

לא יכולתי שלא לחבק אותך עד שאודי יגיע (ואולי גם אחרי..) אם זה בסדר לך.. ידי מלטפות את שיערך, אני מחזיקה בך בחום, בעדינות.. בנשימה.. ואילו לרגע, לתת לך להרגיש מעט יותר אסופה.. שיהיה לנו טוב.. ~נילי~