למטה למטה למטה למטה למטה למטה למטה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי,מרגישה שנופלת למטה עוד ועוד ועוד ןעוד..הנפילה לא נגמרת .כמו במעלית שהחיבור נקרע והמעלית נופלת מליארד קומות נופלת ונופלת ואין לזה סוף. אודי, מרגיש לי שלא נשארה לי פירורונת של אנרגיה.. היום לא עשיתי כלום. פשוט כלום.. לא נגעתי בכלום שקשור לעבודה,ליצירה..כלום.. אולי קורה לי נזק בלתי הפיך ? אולי תהליך האנליזה גורם לי נזק בלתי הפיך ? גררתי את עצמי אליה היום, כל נעל שקלה שני מליון טונות , הגעתי, התיישבתי על הרצפה והתכרבלתי בתוך השמיכה שלה ..לא רציתי כלום.רק מרגישה שנגמר העלם לא יודעת למה. אודי, מה קורה לי ? רוצה לחזור לשפיות ,לראות ולהרגיש שוב את הצבעים..לחזור ולראות..אתה חושב שיש סיכוי שזה יקרה ? אודי,בבקשה,תגיד לי מה קורה לי ??
הי במבי, בוודאי שיש סיכוי. היום היית חסרת אנרגיה, מחר אולי זה ישתנה. לפעמים צריך להתכרבל בשמיכה כאילו אין יותר כלום. את מזכירה לי בתאור הנפילה את חווית הצניחה (אי אז לפני לא מעט שנים): הרגשת הסחרור עם הקפיצה מהמטוס, הפחד, הדממה, החבטה של פתיחת המצנח, ואז... שקט שנמשך נצח של דקה וקצת... בסוף נוחתים. גילגול קטן (בדרך כלל על שיח הקוצים היחידי בשטח) - ושוב עם שתי רגליים על הקרקע. נפילות מסתיימות. כדאי שתחזיקי גם מצנח שיגן עלייך בארוכות שבהן. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
