מועקה

פתאום אני מרגישה שמכירים אותי 'יותר מידי' פה.. ואיך בדיוק אשחרר את אשר על ליבי. זה כל כך אישי, פגיע, אינטימי.. הייתי משתפת את המטפלת שלי, אבל בנתיים אני בהפסקה.. ולא בקטע סנובי חלילה, פשוט רגיש מידי, אישי ממש. החלום הזה הבוקר ממש עשה לי.. לא יודעת מה!! הסעיר. בילבל, שיקף, העלה תכנים שאני יודעת שקיימים. מאז אני מסתובבת עם מועקה, מתפלאת קצת שקוגניטיבי לא מחלץ אותי משם.. יודעת שאני מרגישה ככה כי זה באמת נושא גדול. שאני לא כל כך יודעת לדבר עליו. יודעת מה אני מרגישה, אבל זה כזה לא וודאי, כזה לא ברור, כזה לא תקין, כזה לא הגיני, לא הגיוני בכלל. ולמרות זאת, יש בי אמפטיה לרגשות הללו, אך בעיקר עצב. עצב גדול. אני ממש מרגישה את הלב שלי עכשיו. עמוק בתוך בית החזה, כבד. Voices tell me I should carry on But I am swimming in an ocean all alone אח, ככה שמילים אלו מתייחסים אלי עכשיו.. למרות שאני יודעת שאני לא טובעת.. אני בסדר.. יחד עם הכל.. (http://www.youtube.com/watch?v=5YLEcXKcEvA) והשיר ממשיך להתנגן.. תכף אכבה אותו.. הרפיט הזה לא עושה לי טוב, מכניס אותי ללופ. אודי, (((((((((( מיניותתתת )))))))))) (מבט כזה מיואש.. ) עצוב לי פה.. הגרון חנוק. מה יהיה..? ערב טוב.. שבוע טוב.. טוב! ~נילי~