רתיעה ממין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בחורה בת 26 חילונית, עם בן זוג קבוע. מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי פחד, לא ממש פחד, יותר רתיעה והסתייגות מכל הנושא של מין. היו לי עוד שני בני זוג לפני הנוכחי שלי ועם כולם לא הייתה לי אף פעם בעיה בקשר עצמו, ביחסים ביננו או באינטימיות (נשיקות, חיבוקים ומגע), אבל כשזה הגיע לכיוון "הדבר האמיתי" פחדתי ועצרתי הכל. אף אחת מהחברות שלי כבר מזמן לא בתולה ואני מרגישה די לא נוח בקטע הזה. לא יודעת למה אבל אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. כל פעם שאני מרגישה מוכנה וגם מראה את זה לחבר שלי איך שהעניינים מתחממים אני שוב קופאת. (חבר שלי אומנם תומך בי ולא לוחץ אבל אני רואה שזה מפריע לו ושהוא לא ממש מבין מה יש לי, כי בכל זאת, אנחנו כבר לא בני 15...). ד"א אני לא יודעת אם זה קשור אבל יחסי מין תמיד נתפסו אצלי כאיזשהו אקט משפיל וקצת חייתי גם... תמיד הייתה לי סלידה מזה. מה אתה מציע לי לעשות?
שלום הילה, מיניות ומין הם אחד הערוצים לתקשורת זוגית, ומהווים למעשה את האמצעי האבולוציוני להמשכיות (לנו בני האדם, יש כמובן משמעויות רבות נוספות שאנו קושרים למין). הרתיעה שאת מתארת מצריכה ברור. אני ממליץ לך לפנות לפסיכולוג/ית קליני/ת על מנת לברר את מהות הרתיעה ולחשוב על דרכים לאפשר לך להנות ממיניותך באופן טבעי וחופשי. אודי
האם התקבלה?
תפקיד הבחורה בסקס הוא ה: נכבשת ,נדפקת. בדר"כ הענין מתרכז בסיפוק הבחור. זה משתקף גם בסרטוני הסקס באינטרנט. אפשר להבין למה אינך רוצה להכנס למשבצת. התגובה שלך היא תגובה נורמלית של נפש חופשייה שלא רוצה להכנע ולהיות מוכפפת. נסי לבטא את הכח שלך דרך המיניות ולהפוך את הקערה על פיה.אולי תצליחי לעקוף דעות מושרשות של אלפיים שנה.אני מזדהה איתך וחושבת על ענין זה תמיד. אני חושבת שאת צריכה לבוא בעמדת שליטה לנושא.