גבולות בטיפול

שלום אודי. יש לי בעיה חמורה בחיים- בעיה של גבולות. לשמחתי, מצאתי לפני כשנה מטפלת שהתחברתי אליה מאוד. הבעיה היא, שלעיתים נדמה לי כי גם לה יש בעיה דומה לשלי, וגם היא איננה יודעת לשים גבולות כראוי. בהתחלה שמחתי עם זה מאוד, כעת אני תוהה האם זה לא פוגע בי. למשל- הפגישות שלנו אמורות להיות 50 דקות, היא מאפשרת לי להאריך לשעה, שעה ורבע ולעיתים אף לשעה וחצי. דוגמא נוספת היא עניין התשלום, קשה לי מאוד עם התשלום, לא רוצה לחשב כמה פגישות בדיוק היו וכמה אני חייבת, מבחינתי לתת לה צ'קים פתוחים ושהיא תמלא. היא "זיהתה" את הבעיה אצלי, ובמקום לסייע לי, היא לא מחשבת בעצמה, אלא אומרת לי תשלמי כמה שנראה לך, אני סומכת עלייך...היא גם עשתה לי הנחה משמעותית אחרי שעברנו לפעמיים בשבוע, טיפול אחד ששלחתי לה הודעת טקסט שאני לא מגיעה היא התקשרה לשכנע אותי לבוא, היא מחבקת אותי וכד'. אני יודעת שכאשר מטפל מתאהב במטופל הוא צריך להפסיק את הטיפול. זה לא המצב אצלנו, האהבה ביננו היא יותר כמו אמא ובת. גם מהצד שלה, כאמור, מאוד. היא תמיד מפנה לי את הפגישה האחרונה ביום כדי שלא נצטרך להיות בלחץ זמן. מה אתה אומר? זה טוב לי? זה בסדר שטיפול מתנהל ככה? האם יש כאן איזה פגם בהתנהגות המטפלת? תודה...

שמעת פעם על ילד שבא בטענות לאמא על כך שהיא מפנקת אותו יותר מידי? ילד שמסביר לה שהטיפול המסור שלה גורם לו לבלבול פחד וחרדה ולחוסר יכולת להתמודד טוב עם העולם בחוץ? איך אעלה רגשות אלה בטיפול?? אני צריכה לסכן את האהבה שלה אלי? את הטיפולים הארוכים, את המסירות, הדאגה, המוכוונות? ומה היא תחושת הפתיינות? אודה לך מאוד אם תרחיב טיפה, תודה, אודי על הכל.