לאודי

אני שבורה. כל הזמן תופעת "הנצחת הזלזול" - מבטיחה להתקשר ולא מתקשרת "אה שכחתי.." וכשאני מתקשרת לא עונה - "לא שמתי לב.." ולמה אני לא מצליחה להשתחרר מהדפוס של "המוכה" - הבת, המטופלת, החברה ואפילו בעבודה.??! למה אני חושבת שזה מה שמגיע לי? למה אני לא חושבת שמגיע לי יותר? למה אני מוכנה ליחס כזה משפיל ומכאיב????!!! וכשמספרת על הקושי להמשיך היא מוותרת עליי כל כך מהר. זהו. הגיע הזמן לחתוך. לא רוצה יותר טיפול פסיכולוגי אין כוחות יותר להיחשף בפני מישהו חדש. מה שנותר -רק כימיקלים שבינתיים ללא השפעה... אמצה את זה ואם לא ילך.... לא רוצה לחשוב... נשארתי לבד (שוב!) . אתה מוכן להיות איתי, רק לרגע, אודי?