אפשר לבקש עצה?

אהלן אודי, מה שלומך? הייתי רוצה לשאול בעצתך, בסדר? זו לא שאלה שממש קשורה לפסיכולוגיה, אז אם לא יתחשק לך אני אבין. זקוקה למשהו פרקטי או קונקרטי, ואתה לפעמים מצטייר לי כאדם שטוב בזה. סיימתי תואר שני לפני שנתיים בתחום פרקטי (שיש בו עבודה) שקרוב לתחום אותו הייתי רוצה ללמוד עכשיו. אני ניצבת לקראת הרשמה לתחום החדש. לצערי, בגלל כל מיני נהלים של הסמכה, אאלץ ללמוד שוב תואר שני ושוב לעשות תיזה. אני אומרת לעצמי שאם כבר עושים שוב עבודת מחקר, אז שכבר תהיה דוקטורט, ולפחות ארגיש שהתקדמתי לאנשהו. מאידך- שש שנות לימוד לתואר שני ושלישי חדשים...? אהיה בת 37..אשתכר כמו שאני משתכרת עכשיו, לדעתי. רק אולי אשתלב בכמה תחומים שיהיו לי מעניינים (לזמן מה- אצלי העניין צונח קצת לפעמים). האם גיל 37 הוא זמן טוב להתחיל לחסוך לפנסיה לדעתך? אני מסתכלת קדימה בזמן, ובודקת במקביל מחירי דירות באינטרנט, ואומרת לעצמי שמלבד העובדה שקשה לי לעקור את עצמי מכאן, אין שום סיבה הגיונית לחיות בארץ. ילדיי, ככל הנראה, יהיו עניים. מאידך, מרגיש לי קצת מוקדם "להקריב" את רצונותיי על מזבח העתיד.. (אך אני חייבת להודות שהוא מאוד מדאיג). על מה אתה מציע לחשוב כשאני מקבלת החלטה. עוד מוקדם לקבל אותה, אבל איך אתה מציע להתייחס לעתיד? האם זה לא טירוף ללמוד עכשיו כמה שנים טובות, לחסל את חסכונותיי המעטים על לימודים נוספים, כדי לעמוד בעוד X שנים עם עבודה אולי מעניינת (לזמן מה), אבל בלי פנסיה ועם הכנסה דומה להכנסתי היום..? (וענה לי באמת, בבקשה, כאילו הייתי בתך). ד"ש ממני.. ל.

הי אודי, תודה על תגובתך. אמשיך להתלבט.. ל.