אני מחליף את מוצארט

מאחר והמערכת עשתה לי בעיות כשרציתי לחזור ולהכנס כמוצארט - אז אני עכשיו סליירי. אבל כמו שאמר האדמו"ר מסטראטפורד שליט"א " מהו השם"? לענייננו. מה שקורה זה שהתרופה מאזנת את הכימיה בראש. אז אני הולך לישון עם חיוך. אז מה? בגלל זה טוב לי יותר? מה פתאום?בעבר כבר עמדתי להתאבד. לא נכנס לזה עכשיו אבל נראה לי שזה לא יקרה שוב. אבל ממש לא איכפת לי שהחיים האלה יסתיימו בעוד חמש דקות. ממש לא. תאונת דרכים,התקף לב, התמוטטות בית.מטורף עם סכין. כדור תועה. מה שלא יהיה.ואני משתדל לא לעשות היום מה שניתן לעשות מחר(בין אם זה לשטוף רצפות בבית, לעשות כלים, לבשל, מה שלךא יהיה)ואם אפשר לדחות למחר מה רע במחרתיים? מה יקרה? תמיד אפשר לאכול לחם וגבינה וכמה זיתים במקום ארוחת צהרים. לא. אני אינני חושב שהשינה הזו היא רעה. בכלל לא. למי אני מזיק? כשישנים לא חוטאים. אני אינני חושב שזה רע. או שזה בזבוז. אין לי מה להרוויח מזה שאני ער חוץ מכאבי לב וצורך להדחיק מחשבות. ואם לפעמים אני קם ועושה מעשה "ונוטל יזמה" מה שדוחף אותי הוא כעס. כעס נוראי. כעס גדול ורחב כמו אוקיאנוס. לא רואים את הסוף שלו. והוא עמוק. אין צוללת מחקר שיכולה להגיע לקרקעיתו.אז כשהכעס הזה מתעורר הוא מניע את הגלגלים שנעצרו כשהעולם עמד מלכת והאור כבה. אז אני עושה מעשה. אבל אחר כך אני מה זה עייף.............והולך לישון. האם יש בכך משהו רע?