מיקה - המשך לשרשור מלמטה...

עונה לך פה. יותר נוח. אפילו מתחשב יותר באודי - שלא יצטרך לחפש כל פעם אי-שם, האם כבר נוספה תגובה חדשה. הכאבים, כרגע, מנתבים את הכיוון של ההחלטות. היום זה היום השביעי ברציפות שבו אין כלום מלבד כאבים. אז במקביל אני גם מתכוונת, למרות הכל, לחזור לביה"ח עם מכתב מפסיכי' (ולא תהיה לי בעיה להשיג מכתב שכזה). נכון להיום, הראשון שיסכים להוציא ממני את הדבר הזה, אני שלו. הרופא הפרטי שהייתי אצלו אמר לי במפורש, שהוא לא יכול להתחייב ש: א. לטיפול התרופתי שהוא מציע יהיה מענה מושלם נגד הכאבים; ב. הרחם יחזור לגודל נורמלי (משמע ה"ממצא" לא צפוי להתכווץ). אבל זה בכל מקרה רק לתקופת ניסיון... רק שעייפתי מניסויים רפואיים על חשבוני. היא לא קוראת פה הודעות שלי. או שהיא שחקנית (ושקרנית) ממש מוצלחת. אבל היא כן התקשרה היום לאמא שלי. היא טוענת שכן. שיש לה זכות - ואפילו חובתה! - להתקשר להורים, אם לדעתה יש מצב של סכנת חיים. יש פה גם עניין של סוג וטיב הקשר... היא מכירה אותי כבר למעלה מעשור, וגם את אמא שלי. כנראה שהיא מרגישה מחוייבות מסוג אחר. לא כל כך מהר מערבים פסיכיאטר מחוזי. בעיקר אם יש אפשרות לערב קודם משפחה (תלוי במידת המעורבות של המשפחה והקשרים בתוך המשפחה). גם משפחה לא מערבים כל כך מהר. בעיקר כשמדובר בבגירים. אצלי הפאניקה שלה קשורה לעובדה, שהיא לפני נסיעה והיעדרות של חודש - גוזל ממנה את היכולת לשלוט מקרוב ולהיות עם היד על הדופק. ואני מודה שאני, מצידי, לא מנסה לגרום לה להרגיש טוב יותר. עייפתי. נמאס לי. ואצלך? לא נראה לי שהיא אדישה או שאננה. סביר להניח שהיא ערה למה שקורה איתך, ורק משתדלת להיות היציבה מבין שתיכן ועבור שתיכן. אם שתיכן תהיינה ביחד על הנדנדה של ה-UP וה-DOWN, זה לא ממש יועיל לך, נכון?... TM.

היי טימי, ...מותר ?? מותר כך להתפרץ ..??? מפחדת..אם זה לא מתאים אלך מפה מיד... כבר מזמן רציתי לומר לך משהו..מה ?? אולי שאת מצליחה לגעת בי חזק..שאני רוצה לתת לך יד..לומר לך שאת לא לבד..שההומור שלך שכואב כל כך מכווץ לי את הלב כל כך חזק עד שנראה כאילו שינה צורה..תמיד משהו עצר בעדי מלכתוב לך..אולי פחד אימים מדחיה ??? לא יודעת ... אם לא מתאים אל תחששי ,תאמרי לי בבקשה ולא אתפרץ כך ללא רשות...

היי גם לך, במבי. קראתי את ההודעה שלך, שיש לך המון שמחה בלב... כיף לך. מאחלת לך שתצליחי להחזיק בה כמה שיותר, בשמחה הזו. בכלל, זה משפט נדיר (יחסית) בפורום הזה. נדמה לי שאודי צריך לעשות לו "גזור ושמור". בכל אופן, רק שתדעי שקראתי. ולא, את לא צריכה ללכת מפה מיד. גם לא אחר כך. רק מתי שאת רוצה. גם לא לפחד ממני... לא חושבת שאי פעם הפחדתי פה מישהו/י ככה. ואם כן, זו כבר הזדמנות להתנצל.

לא יאומן איך כתבתי לך פעמיים תשובה ארוכה למדיי ולקראת סופה הכל פשוט נמחק.. אנסה לשחזר ומקווה שהפעם זה יגיע אלייך. מאד יפה מצידך שאת מתחשבת באודי, לא ידעתי שיכול להיות איזשהו קושי באיתור הודעות (וזה נובע מבורותי ברזי המחשב) כל הזמן דחיתי את "רגע העליה למעלה" כדי להרגיש פחות חשופה..אגוצנטרית.. מקווה שעד שתגיע הודעה זו אלייך, כבר תרגישי יותר טוב והכאבים יחלפו.. אנסה לאחד פה תשובה אחת לשתי הודעותייך... כשכתבתי שהיא קוראת אותך התכוונתי יותר שבאמת נראה שהיא קוראת אותך מבפנים, שאת שקופה לה. מה שיכול לגרום לאינוחות אבל אני מתחברת יותר לתחושה של הקלה מסויימת במיוחד לאור העובדה שהיא מפספסת אותי לעיתים קרובות ורק בדיעבד היא נוכחת בזה ומודה בזה. אבל כשהייתי צריכה היא לא הייתה שם בשבילי.. בענין מיגון הרכב אהבתי את "המשל" אבל לא רואה (ושוב אולי יש בעייה במשקפיים אותם אני מרכיבה..) איך היא עוזרת לי לנטרל אזעקות בלתי יעילות וגם איך היא היציבה מבין שתינו. נראה לי ששכחתי מה שכתבתי בהודעה המקורית טרם נמחקה ומקווה שמרוב עייפות לא אבד פה הקשר בין משפט למשפט ולפני שיימחק אשלח זאת.. באיחולי רפואה שלמה ו..מהירה.

טיפ: כדי שלא תצטרכי לכתוב הודעה, ואז להישאר מתוסכלת משום שהיא נמחקה לקראת הסוף - את יכולה לכתוב אותה במקום אחר, במקום ישירות פה (למשל בקובץ של וורד או כמייל) ואז פשוט לעשות copy - paste לפה, ולשלוח. מכיוון שאיכשהו תמיד ברור לי, שתהיינה עוד הודעות, אז פחות קשה לי "לעלות" למעלה... הידיעה שהחשיפה תהיה פחות חשופה בזכות ההיטמעות בין כותבים נוספים, מקלה על העניין. תודה. בינתיים אני ממשיכה עם רוטציה של משככי כאבים; זו התרומה של הרופאים לחיי בשלב זה. הבנתי. קיבלתי את ההבהרה. הבעיה היא, שהיא חושבת שהיא קוראת אותי, יותר ממה שזה כך במציאות. היא יכולה לנאום 10 דקות תמימות על משהו, שבדיעבד הוא לא נכון. אבל ככה נדמה לה שאני חושבת/מרגישה. ועוד בעיה? לכי תוכיחי שאין לך אחות! אם ככה היא החליטה, לי זה אבוד. היא יודעת יותר טוב ממני מה אני חושבת. הפסקתי להתווכח. ברוב המקרים. ואצלך? האם באותם רגעים של פספוס את אומרת "רגע! אבל את מסתכלת ימינה ואני בכלל בצד שמאל!". או ש... אולי לפעמים נוח לך באותו רגע עם הפספוס הזה? כי יש רגעים שבאמת הכי קל - ולא במודע - לא להתעמת עם שדים מסוימים? ואז, בדיעבד, את שוב נשארת עם תחושת ההחמצה. באשר למשל והנמשל - כמה מהדחיות שחווית אצלה הן אובייקטיביות (היא באמת דחתה אותך - אזעקת אמת)? וכמה הן חוויות סובייקטיביות שלך (היא לא דחתה אותך, אבל משהו בך עשה שחזור של חוויה מוקדמת אל מול אמירה שלה - אזעקת שווא)? העזרה שלה אמורה להתבטא בכך, שהיא תכוון את הזרקור על כל המקרים הללו, בהם החוויות הן שחזור רגשי, ולא משהו שקורה באמת. אם היא עושה זאת או לא? אין לי מושג... אני לא נוכחת בפגישות, ולא צריכה ורוצה לחדור למרחב הזה. ואיך היא היציבה? אני מתארת לעצמי שהיא לא שבויה של UPS & DOWNS כפי שכתבת על עצמך. אז במובן הזה, טוב שהיא שם. סוג של עוגן. ושוב - תודה רבה.