שאלה...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/02/2010 | 20:02 | מאת: xxxxxxx

היי, ישנו נושא שמציק לי מפעם לפעם למרות שרוב הזמן אני לא חושבת או מתעסקת בזה. יש לי אח הגדול ממני בכמה שנים. כשאני הייתי ילדה והוא נער צעיר הוא נהג לשחק איתי משחקים שבהם שנינו נשארנו ערומים לגמרי. אני זוכרת שדווקא נהניתי מהמשחקים האלו אך ידעתי שצריך לשמור את זה בסוד. ניסיתי אפילו לשחק את המשחק הזה עם חברה אבל למזלי היא התביישה ולא הסכימה. בפעם אחרת, הוא התיישב לידי והכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי. בפעם הזאת, בניגוד למשחקים, הרגשתי שזה לא בסדר. הוא העביר את היד שלו על כל הגוף שלי וככל שהוא ירד יותר למטה עם היד, הרגשתי יותר ויותר במצוקה. במשך כל הזמן הזה לא זזתי בכלל, לא אמרתי כלום, אפילו לא הסטתי את המבט. לא ידעתי מה אני אמורה לעשות ולא היה לי נעים להגיד לו משהו כי זה כאילו יחשוף משהו לא בסדר. אחרי שהוא הלך עוד נשארתי לשבת ככה בוהה ותוהה מה כל זה היה. אחרי זה בלילה כשהלכתי לישון התחלתי לרעוד בצורה בלתי נשלטת ולא הבנתי מה קורה לי. לא זכרתי את כל האירועים האלו במשך כמה שנים. יום אחד התחילו לעלות לי כל מיני תמונות ותחושות לראש של האירועים האלו. הטרידה אותי מאוד המחשבה אם זה באמת קרה או שהמוח שלי סתם ממציא דברים מעוותים. החלטתי ללכת לאחי ולשאול אותו בצורה מאוד עקיפה על משהו שקשור לזה. ככה שאם זה לא קרה- לא יהיה לו מושג על מה אני מדברת, ואם זה קרה- זה יהיה פחות מפדח. אני זוכרת שהדהימה אותי המהירות שבה הוא ידע על מה אני מדברת. הוא ביקש ממני לא לספר על זה לאף אחד ואמר לי שהוא מצטער. וככה זה נשאר מאז. אנחנו כיום בקשר די טוב למרות שתמיד יש לי סוג של רתיעה ממנו. אני מאוד תוהה לגבי זה. האם זה היה איזשהי סקרנות מינית של נער צעיר? האם הוא היה מודע לזה שזה לא בסדר? אולי אפילו זה משחק נורמלי בין אחים? אני מאוד מבולבלת. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, זה לא מקובל, גם לא כמשחק. אפילו בגן הילדים מלמדים לכבד את גופו של הזולת. לגבי שאלותייך - כמובן שאיני יכול להשיב האם הוא ידע שהוא עושה משהו לא בסדר. בדרך כלל נער מתבגר יודע (הוא גם ביקש שלא תספרי, ולא היה מופתע - כלומר זה "ישב" אצלו במודעות). גם את ידעת שזה לא בסדר. עובדה שהדחקת את זה שנים רבות. שאלה נפרדת היא מה עושים עם הידיעה הזו. מה את מרגישה? אודי

16/02/2010 | 21:10 | מאת: xxxxxxx

שלום, קודם כל, תודה על תשובתך. לא הבנתי כ"כ למה אתה מתכוון. מה כבר אני יכולה לעשות עם הידיעה הזו? שום דבר. אני חושבת שהיה לי פשוט רצון למצוא היגיון בדברים. אני לא באמת מסוגלת להאשים או לכעוס על אחי(אולי רק קצת..). גם קשה לי באיזשהו מקום לראות את זה בתור משהו לא תקין או לא בסדר. ואם כן, אני מרגישה גם אשמה אישית בקשר לזה. אף אחד במשפחה לא יודע על זה. לא הייתי רוצה לפגוע בו באיזשהי צורה... אתה יכול להסביר בבקשה למה התכוונת?

שוב שלום איקסים, התכוונתי להעלות זאת כשאלה נפרדת. אם את חושבת שאינך מעוניינת לפתוח את זה - זו זכותך. לגבי השאלה האם היה כאן אביוז - התשובה כנראה חיובית. וזה לא תקין ולא בסדר. גם תחושת האשמה שלך היא דבר מוכר במקרים כאלו. אני מציע שתהיי ערה לתחושתייך. אם זה באמת בסדר ואת יכולה להכיל את הידיעה ולהמשיך בחייך - מה טוב. אם לא, אולי כדאי לשקול לפנות לעזרה מקצועית. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית