???

אודי, במבי פצוע שוכב על האדמה הקשה..שום דבר כבר לא מגן..הוציאו אותו מהיער שלו..מהעצים העבותים שהגנו..מהעלים ומהאבנים -חבריו הטובים..לא שומע את מימי המעיין הזורם..לא שומע את אוושת העלים.. שוכב על האדמה הקשה חשוף לקור החודר שקורע את בשרו.. אמא צביה נסעה שוב..היום זה היום העשירי ללא אמא..נשאר ללא מיליגרם אחד של אנרגיה..איך ישרוד עד ראשון הבא ... הילדה עם הגפרורים הדליקה גפרור ועוד גפרור ועוד גפרור.. מרגיש שאיבד את הגפרורים.. נשאר לשכב על האדמה הקשה..

הבמבי נושם..? אני חושבת שהוא כל כך נסער שקצת קשה לו.. אז בואי ננשום איתו יחד... נשימה עמוווווווקההה עמוווווקההה.. ((((((((((((( עמוקההה )))))))))))))))) ועוד אחת... איך הבמבי מרגיש עכשיו....? אולי הוא מצליח לנשום עוד קצת..? לעוד כמה דקות.. ואח"כ לעוד כמה דקות..? (מבמבי רך שלא שכח אותך)

היי נילי , וואוו,אין לך מושג עד כמה שבמבי זקוק עכשיו להרגיש שהוא לא לבד..שהוא ביחד עם מישהו..שהעולם לא נגמר לגמרי פתאום..שזו לא השמטות למטה למטה למטה ללא סוף...למקום כזה של אין...אבל ממש ממש אין..מקום של תוהו ובוהו..קץ העולם..ואולי מקום של לפני בריאת העולם ??? לא יודעת אם את מבינה למה אני מתכוות ???ואולי גם אני לא כל כך מבינה למה אני מתכוונת ???? נילי, הרגשה מעין זו מוכרת גם לך ?? וואוו,כל כך צריכה עכשיו את כולם...יום ראשון נראה לי יותר רחוק מסוף העולם...

אודי יקר ! ..פתאום מרגישה שוב אסופה ומוגנת..מרגישה את זה ממש פיזי..המילים שלך נגעו בדיוק !!!!כל כך בדיוק !!!!! (גם אלו שלמטה ) ..לא יודעת למה..מתחיל לטפטף גשם מהעיניים...הלב מתכווץ ,נמעך כל כך חזק.. מרגישה קור וחום בו זמנית..מרגיש כמו להיות בתוך מערבל מזג אויר..לפתע כל הצבעים מתערבבים להם בסחרור..כאילו החליטו לצאת במחול דכאון ושמחת תקווה עצומה בו זמנית..רגש אחד לא מצליח להמתין בסבלנות לרגש אחר שיסיים לבטא את עצמו...למה אתם נדחפים ביחד ??? דכאון אולי תחכה עד ששמחת תקווה תסיים את ריקודה ואז תתחיל אתה ???למה ביחד ??? זה גורם לעיניים להתחיל לפזול..אתה רואה סגול עמוק עם כחול תכול מעט ירוק גוון אפור,ופס ארוך שחור שחור...והצהוב והאדום גם הם לא מוותרים..גם להם יש מילה בתמונת הסחרור הזו..איזו מערבולת.. אודי,רוצה לומר תודה ורוצה לומר משהו נוסף..לא יודעת מה.. מה רוצה לומר ????????????????????????????

במבי חביבה חביבה, המממ... אילו אפשר היה יותר לחוש בעצב וגעגוע ופחות בכעס ובאכזבה זה היה יכול לעזור. ואז, אז אולי לא היית מנסה שוב להיכנס לחוויית מוכרת הגפרורים הקטנה. הלא-כלום השואב מחד, אך מאפשר, מאידך, לדמיין עולם ומלואו. אולי גם לקנא. לאתר ולקרוא לרגש בשם, לתת לו מילים - כמה המון יש בכך... וגעגוע יכול להיות טוב... טוב כל-כך... אולי גם עוטף... והולך ומתקרב וגואה... הו, הימים והשעות והשניות שמסמנים בטבלת הייאוש מורטת העצבים... ואת יודעת, אם הפטנט הישן כבר לא משהו, והפנטזיה כבר לא מספיקה וכמעט שאינה נותנת דבר, על אף שזה מפחיד נורא ומרגיש הכי תלוש, זה כנראה סימן טוב, סימן שאת בשלבי גדילה. באמת איזה פחד. מה שכן, אפשר לזכור שעכשיו בימים הכי קרים (תרתי משמע) יש תנור/מזגן אמיתי להדליק בבית ויש פוך להתכרבל ולהצטנף בו. ומרק חם. אני מקווה. ואולי גם ההיזכרות בדברים המשותפים יכולה להפיח חום, לדלל ולהמיס. החזיקי מעמד, ___חחחח_______________חחחח___ . . . טטטט. . . . . . . . . . . . . . . טטטט. . . . . . .(__). . . . . . . . . . . . . . . . (__). . . . . . . /. . /. . . . . . . . . . . . . . . .\. . .\. . . . . . . ./. . /. . . . /./.|.|.|.\.\. . . . \. . .\. . . . . . . . . >. ./. . . _. . . . ._. . . ..\. . <. . . . . . . . . .>. ./. .\. . /. . .\. . /. ..\. . <. . . . . . . . . . . >. ./. ./_ ם...ם _\. . \. .<. . . . . . . . . . . . .>. . .(. . .(_). . .). . . <. . . . . . . . . . . . . . >. . |. . . . . . . |. . . <. . . . . . . . . . . . . ..\. . .|../____\..|. . . /. . . . . . . . . . . . . . ..\. . .( ______.). . ./. . . . . . . . . . . . . . ..\. . . . . . . . . . . . . ./. . . . . . . . . . . . . . . . \. . . . . .ס. . . . . /. . . . . . . . . . . . . . . . . . ). . . ____ . . (. . . . . . . . . . . . . . . . . . . \. . \. . . . . /. . /. . . . . . . . . . . . . . . . . .(. .\. . . . . . ./. .). . . . . . . . . . . . . . . . . . ><. . . . . . . ><. . . . . . . . . . . . . . . . . \ \ \/. . . . . . .\/ / / . . . . . . . . . . . . . . . . '.'.'. . . . . . . . ..' ' '. . . . . . . . להרגיש משותף, שייך, קרוב... סוריקטה

לא יודעת אם מרגישה יותר עצב,געגוע,כעס,אכזבה..חושבת שהרגשות מתערבבים לי ביחד..אבל נדמה לי שהרגש הדומיננטי אצלי לאורך הנצח !!!!!!!!!שהיא נסעה הוא פחד וחרדת אימים מאין !!! אין לי קרקע. אין לי רגע של מנוחת הנפש.המון חרדות כאילו איזה חושך שחור ענקי שפותח פה אימתני שיניים ענקיות חדות כאלו שעומדות לטרוף אותי לגזרים ולא יותירו ממני מאומה..לא יודעת אם את מצליחה להבין או להרגיש..נדמה לי שגם אני לא בדיוק יודעת..מבינה..ואולי אין לי בכלל מרגיש ורק נדמה לי שאני מרגישה... סוריקטה יקרה ,נראה לי שאני באיבוד שפיות זמני... ייתכן שלא כל כך הבנתי למה התכוונת ??? ייתכן שנפגעתי גם קוגניטיבית ??? תודה על הציור ,תודה על המילים שכתבת.אקרא שוב אחרי הפגישה איתה..ואולי אצליח לחזור לשפיות רגשית וקוגניטיבית ??? ואולי אני במצב בלתי הפיך ..??