טימי

כתבתי עכשיו הודעה שלמה שנמחקה לפתע פתאום אז אנסה לשכתב אותה שוב::: אקדים בהתנצלות שקצת נעלמתי לאחרונה - לא בדיוק כאן.. ממעטת לכתוב וכמעט ולא מצליחה להתרכז כדי לקרוא... אז נעלמתי אבל לא נעלמת ממחשבותיי.. להיפך חושבת עלייך די הרבה וגם.. דואגת.. אם כי קשה "לדאוג לך" גם כי את מצטיירת (לפחות בעיניי) כמעין wonderwoman כזאת עוצמתית ו"לא זקוקה לאף אחד" -כמו שכתבת לאודי בתשובה שכותרתה: "לא צריכה אבל".. אז אולי את מעדיפה להתעסק באינטלקטואליזציה וזה מצויין אם זה מה שעוזר לך (מנגנון הגנה לא רע.. מוכר לי מקרוב..) ואכן שמתי לב שלא הזכרת איזשהו רגש כמו פחד/עצב/ אולי רק באופן מאד סמוי ..כעס??? כלפי המטפלת? איך היא תדע איך לעזור לך ולהיות איתך כמו שאת צריכה אם את לא משתפת אותה בדבר כל כך משמעותי כמו הניתוח.. ("והיא אפילו לא יודעת"...- למה??) הרי זה תפקידה להיות שם בשבילך במיוחד בתקופה כל כך עמוסה. האם זה נובע מכך שאת מרגישה צורך לגונן עליה?? את חוששת שהיא לא תעמוד בזה ? זו לא פעם ראשונה שנדמה מדברייך שיש אצלכן היפוך תפקידים.. טימי, אז זכאית לקבל את כל העזרה והתמיכה האפשריות ובטח מהאנשים הקרובים לך ואפשרי להם לתת לך אותה. בבקשה? וגם כאן... מאודי ומכולנו.. כמובן שזו החלטה שלך ורצונך - כבודך. המון הצלחה, שיעבור בקלות. מכל הלב, מיקה

מזדהה לחלוטין עם חוסר הריכוז שלך, שמקשה על הקריאה... אני לא יודעת מה תפקידה של המטפלת, אבל היא לא תהיה. חודש. או אם לדייק כמו שהיא רוצה, אז "רק" 4 שבועות. ממש הבדל משמעותי, לא? אז למה היא צריכה לדעת מה צפוי להתרחש בזמן הזה?! היא כבר טרחה להמיר את הזמן הזה, לפגישות שלא תתקיימנה - 16 פגישות (אנחנו נפגשות 4 פעמים בשבוע). אז כן, בכוונה אני מנסה לארגן את הניתוח כך, שהוא ייצא במועד שבו היא לא תהיה בארץ... יהיה לי הרבה זמן פנוי להקדיש לזה. בלעדיה. לחלוטין. וזה ממש לא נובע ממקום של לנסות לגונן עליה הפעם - אני בטוחה שהיא תסתדר היטב בחו"ל בחודש הזה (סליחה, 4 שבועות!), גם בלי ניסיון שלי לגונן עליה. אני רק לא רואה שהיא מטרידה את עצמה בשאלה אם אני אעמוד בזה... היא טוענת שכן, ושהיא רוצה לדבר על זה. אז מה?! אני לא רוצה לשתף איתה פעולה; נראה לי מיותר בעליל לטחון מים. כבר כתבתי פה בעבר... אני בעד הרעיון שמטפלים חייבים - לעצמם, למשפחתם ולמטופלים שלהם - לצאת לחופשות מדי פעם, אבל לפרקי זמן שפויים. חודש זה לא ממש פרק זמן שפוי. ונראה לי, שאני לא היחידה שחושבת כך בקרב המטופלים... ונראה לי גם, שבתור אלה שמכלכלים את החופשות האלה, אף פעם לא שואלים לדעתנו :)