>( )

אודי שלחתי היום את המכתב אבל זה מאוחר מדי וכבר לא משנה כי חיי נגמרו.

אודי אני כל כך רוצה למות עכשיו ולא יכולה להמתין עד הקיץ. בקיץ אני עומדת למות. אני כבר לא רוצה להציל את עצמי ולא מנסה יותר לחפש פתרונות. אני רוצה את הפתרון הסופי. חלון ההזדמנויות של השיקום סמוך לטראומה אבד כי לא פעלתי נכון. להיות מחויבת לעצמי אמר לדרוש את הצדק ובזמן. עכשיו זה כבר איבד את האפקט אני לא רוצה יותר כלום. אולי רק לשמור על אחרים מפניו. שלחתי את מכתב התלונה. ומה שכואב לי הכי הרבה בכל הסיפור זה שאני בחרתי את התליין שלי. במקום לחפש גאולה חיפשתי כנראה מישהו שיחריב אותי זיהיתי את הפוטנציאל ההרסני שלו ישר מההתחלה. כי לא רציתי שיקום רציתי מישהו שיהרוג אותי. והקוסמוס היה קשוב אלי כל השנים האלה ושלח לי אותו מתוך התחשבות עמוקה בצרכי וזה עצוב לי שגם הקוסמוס חשב ככה שתם זמני. הרי הבאתי לעולם הזה הרבה טוב. והאיש חיפש מישהו להחריב ואני נתתי לו את המרחב הזה לכן זו באמת לא אשמתו. הוא היה רק שליח של משאלת מוות אובססיבית. כל מי שפגע בי כנראה ידיו נקיות. משום שפועל אצלי כבר שנים מנגנון להשמדה עצמית. אני המתעלל הכי נורא שקיים עלי אדמות. איך הרסתי את עצמי כל השנים וכבר לא נשאר ממני דבר. עשיתי כל השנים נסיונות נואשים להחזיק אותי בחיים וזה לא עבד כי נולדתי מתה וצריך לממש אותי סוף סוף. לממש אותי מתה. ולא מתוך אקט הרואי של מחאה נגד החיים המקפחים האלה. מתוך רצון לעשות לי סוף סוף טוב. אני בדיסוציאציה ממושכת משום שאני דורשת מעצמי נאמנות מוחלטת לצרכים שלי. והאותנטיות שלי היא לא לחיות. זה לא טבעי לי לחיות אז למה להתעקש על זה. זה נכפה עלי החיים האלה אני לא רוצה בהם. אף פעם לא רציתי בהם. אנשים בפוסטראומה יכולים להתאושש אם יש להם לאן לחזור. ולי אין ולכן זה היה בשבילי גזר דין מוות. הוא השחית את יופיי- רואה עצמי במראה ולא מזהה כבר. הזדקנתי בעשר שנים לפחות. קשה לי לקבל את זה. נראית אדם חולה. נגרם לי נזק גופני בלתי הפיך. הוא הרס אותי כי סרבתי לו. אני רוצה אודי שירדימו אותי כמו כלב משוטט. לא מרגישה יותר כלום. הוא הרעיל אותי במשך כמעט שנה, צימצם את כוחי וניסה להפוך אותי לתלויה בו. איבדתי את הזהות שלי . אבל זה הרי מה שרציתי- למות. אז אין לי מה להתלונן יותר. הוא בסה"כ ביצע את תפקידו. אודי אתה כועס עליו? ותודה לסוריקטה על ההשראה.