שוב נעלמתי?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/01/2010 | 22:12 | מאת: twisted mind

אודי, השארתי תשובה לילדה ואישה... אני רואה שכבר העלית הודעות חדשות, של אחרי מנוחת אמצ"ש, והתשובה שלי איננה. כבר שבועיים בערך שהודעות שלי אינן. אני מניחה שזה היה קשור גם לתקלה שהיתה בפורום, אבל נראה לי, שעכשיו הפורום תקין, לא? אז התקלה היא שלי?

הי טימי, אצלי לא הופיעו הודעות שלך (פרט לזו), כך שכנראה הבעייה היא בשלב מוקדם יותר... מה שלומך? אודי

28/01/2010 | 01:04 | מאת: twisted mind

שהבעיות הן בשלב מוקדם יותר? ואז צריך לשרוד איכשהו עם התוצאות... האמת היא, שאין לי מושג מה שלומי. תקציר האירועים הוא כזה: הייתי שבוע על אנטיביוטיקה מאסיבית, כי היו לי חילוקי דעות עם אחד החתולים שלי (טעות שלי, אני מודה!) - הוא סיים את העניין בנשיכה אגרסיבית. ולא, דווקא הוא לא מחוסן (חולה). תוך פחות מ-24 שעות כף היד שלי איבדה צלם של כף יד בגלל זיהום קשה. עוד לי מושג מתי בדיוק, אבל בקרוב - ניתוח. כריתת רחם. עוד שבועיים שוב בי"ח; הפעם מחלקת טרום-ניתוח. מקווה שאז כבר אוכל לסגור על מועד לניתוח. ECT. אומנם הפסדתי פעמיים בגלל הנשיכה, אבל עוד לפני כן כבר עברו לבילטרלי. המוח שלי לא נכנע. לעומת זאת, הם אומרים שהתגובות בפעמיים האחרונות (כבר אחרי הנשיכה) היו טובות. אז מי יודע? כל מה שאני יודעת זה, שההתאוששות אחרי ההרדמה קשה יותר. וכן, הזכרון בהחלט נדפק מזה ביחד עם הריכוז. והכי חשוב? אין לי מושג מה אני אמורה לעשות עם העובדה, שהיא לא תהיה פה חודש. אני לא מוכנה לדבר איתה על החופשה הזו שלה. שום מילה! ואם היא מתעקשת לדבר, אני הרי מצטיינת בלא-להקשיב-ולא-לשמוע. ואז היא אומרת מה שהיא רוצה, ואני אפילו לא שמה לב אם היא מחליפה נושא באמצע. יצאה הודעה קצת עמוסה... מן תקציר של כל ההודעות, שנעלמו פה בתקופה האחרונה. TM.

31/01/2010 | 14:27 | מאת: ילדה ואישה

הי טימי, השק שלך כבד ועמוס. נשמע שאין זמן לנשום בין כאב לכאב. נורא רוצה בשבילך שיאספו להן לשק גם חויות נעימות שירפדו וירככו ויתנו אויר. מחזיקה את ידך (אם זה בסדר) על מיטת בית החולים י.

31/01/2010 | 21:57 | מאת: twisted mind

הי לך, נכון לעכשיו, מיטת ביה"ח היחידה שאני מבקרת פעמיים בשבוע, היא זו של שלוותה... ECT... עדיין לא יודעת מתי בדיוק יהיה הניתוח; רק בעוד שבוע וחצי חוזרת לבי"ח, למרפאת טרום-ניתוח. יש לי כמה בדיקות להשלים עד אז. ואז השאיפה שלי היא לתאם את הניתוח למועד שבו היא יוצאת לחופשה, להיות עסוקה ומוטרדת בדבר הזה ולא בהיעדרות שלה. כמובן שעם כל הכבוד לשאיפה שלי, אני עדיין תלויה גם במה שיש לביה"ח להציע מנגד... גם ככה אני מרחיקה אותה מכל מה שקורה בחיים שלי. כלומר, אם היא חושבת שזה בסדר להתנתק לחודש תמים, אז מי אני שאפריע לה?... היא אפילו לא יודעת שאני צפויה להיכנס לניתוח. TM.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית