אודי

אין לי יותר עצמי, איבדתי קשר עם מגדל הפיקוח, אין לי יותר שום מרחב משלעצמי. אבל באופן תמוהה הצד הקוגניטיבי הולך ומשתפר. לא הזכרון. יכולת העיבוד והסקת מסקנות. לא מצליחה ליישב את הפער הזה בין להיות כלום בשביל עצמי לבין היכולות הגבוהות שבאות לידי ביטוי בחוץ וגורמות לי מבוכה רבה. מבקשים ממני כל הזמן לקרוא את החיבורים שלי באוניברסיטה ואני אף פעם לא מבינה איך אני כותבת מסמכים כאלה איך אני מצליחה להבין כ"כ הרבה אני לא מבינה. ואני תמיד אומרת לעצמי שזו לא חוכמה גדולה כי האקדמיה הרי מתעסקת במילים וזה הצד החזק שלי אז תמיד אוכל להביע את עצמי טוב. וכל הזמן ההפתעה הזו של המרצים והאמונה הגדולה הזו שלהם בי. אני לא מנסה להתבלט ואני בולטת. זה כמה רגעים קטנים כאלה של זוהר של תחושת חזרה לחברה האנושית, של מפגש עם מציאות ולא ספקולציות מפלצתיות אודותי, ואז הכל נגמר כשאני באה הביתה. אני מוחקת אותי. לא קיימת יותר. מוות. אודי יכול להיות שאני באמת כזו חכמה? למה כולם כל הזמן אומרים לי את זה. איך זה יכול להיות? לפעמים ההבנה שלי מבהילה אותי. מפלצת קוגניטיבית. אולי אני לא חכמה באמת אלא רק נראית ונשמעת ככה. מתחזה.