צריכה חיבוק )-;
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היה לנו פיצוץ בטיפול היא כעסה עלי ואני יצאתי כ"כ נפגעת. כשהיא כעסה עלי היא נראתה לי כ"כ זרה וכ"כ קרה כ"כ נפגעתי שברחתי אפילו בלי חיבוק הפרידה שלנו. נפרדתי ממנה במייל. היא כתבה לי שגם אם אני רוצה לסיים לא מגיע לנו לסיים כך במייל.(שנתיים וחצי בטיפול). אז הגעתי לפגישה במטרה להיפרד ויצאתי מהפגישה מאוד מבולבלת עם הבטחה מצידי לנסות שוב. הסכמנו(היא החליטה ואני הסכמתי בלית ברירה)לנסות לא להתכתב בין הפגישות אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע. בדר"כ היא מאוד אמפתית ומצליחה להכיל הכל (יש הרבה) וחשבתי שהיא ואני זה לתמיד ועכשיו אני כ"כ כואבת וכבר לא כ"כ בטוחה מרגישה ששמטו לי את הקרקע מתחת לרגליים שאין לי טעם לחיים. צריכה מילים מעודדת ומחבקות,אביב.
הי אביב, יש רגעים שבהם מגיעים לקצה, לגבול, ונסדקת האמפתיה וההכלה. אלו רגעים שים ולא פשוטים, אך קיימים בכל קשר. קשר טוב יודע ויכול "להחזיק" את זה בתוכו. תני לקרקע להתייצב, ותוכלי להניח עליה את הרגליים בבטחה. שנתיים וחצי הם בהחלט פיסת היסטוריה שניתן להשען עליה ולהשתמש בה כנחמה פנימית, אפילו כחיבוק שאפשר לזכור - עד שהקרקע תתיצב שוב. וזה יקרה. ובינתיים - מחבק כאן, כמה ואיך שנכון לך, אודי