battle forevermore

היי אודי יכול להיות שזה לא הפורום הכי מתאים אולי פורום לטיפול משפחתי או לאמהות בהפרעה היה מתאים יותר אבל... אני מנסה להיות אמא טובה, לא מפחידה, לא עצובה וכועסת כל הזמן, לא לא צפויה, לא אלימה לא מזניחה וגם לשמור עליהם מכל מיני דברים רעים מאוד שקרו לי כשהייתי ילדה קטנה. כנראה שמרוב מאמצים וחרדות אין קץ, לא להיות כזו וכזו (כמו אמא שלי) לפעמים אני לא בכלל. למרות שזה לא כל כך טבעי לי אני משתדלת לחבק ולנשק (יותר קשה כשרוצים לחבק ולנשק אותי, אולי אני עושה כאן טעות? אולי אפשר לאהוב גם בלי חיבוקים?) .למרות זאת החרדות וכל מיני רגשות ומחשבות נוראיים איכשהו עברו ועוברים לילדים ויש להם בעיות רגשיות (מצד שני, גם פסיכולוגים ומטפלים אחרים צריכים להתפרנס) זה מתסכל ומדכא מאוד (הילדה הקטנה שלי אמרה לי שניסיתי להרוג אותה כשהייתה תינוקת ). כדי להיות אמא טובה יותר הלכתי לטיפול. אני מקווה שזה לא מאוחר מידי. ומקווה שזה באמת יעזור במשהו.

הי אליס, איך המילים שלך נוגעות... הנסיונות שלך הם לב העניין בעיני. הנסיון שלך להיות אמא טובה לילדים שלך, לטפל בהם, לטפל בעצמך בשבילם. זוהי האמהות האמיתית האותנטית המכוונת לילדים, הרואה אותם. מי מאיתנו לא עושה טעויות? מי מאיתנו לא מעבירה לילדים שלה דרך מה שהיא עושה (או לא עושה) את הפחדים והעצב והכעס שלה? הגדולה שלך זה שאת רואה את זה וקשובה למה זה מביא איתו. תודה שכתבת את זה, אצלי זה העלה המון, ואולי דרך זה שכתבתי לך , כתבתי גם משהו לעצמי. תודה י.