רחל.....

הי. זוכרת?... לא שכחתי, כל הזמן רציתי לכתוב. אבל אני בבעיה. אני מרגישה שהכתיבה כבר לא משחררת לי את הקיטור כמו פעם, ולכתוב לך שוב, ושוב, מה עובר עלי זה כבר חסר טעם. הרי כבר אמרתי את מה שאני מרגישה \ עושה... ועד שמשהו לא ישתנה אין לי מה לחדש. אני רוצה לכתוב לך, אבל מה ? אני כבר ממאיסה את עצמי על עצמי. אני מרגישה מגוחך לספר לך על הימים הטובים, ובימים הרעים, מי בכלל חושב??? אני לא יודעת מה קרה היום שבכל זאת החלטתי לכתוב. (אני שמחה שכן, רק כדי שתדעי שאני רוצה). אז אם אני כבר כאן, אספר לך מה היה עד כה. (אני כבר מרגישה עלובה...) ממשיכה להקיא, (קצת יותר אפילו...) ממשיכה לחתוך, עכשיו יש לי שני חתכים בבטן שאני מאד גאה בהם. מצאתי "חבר חדש" עוד דרך להזיק לעצמי מלבד הסכין, אני לא אספר כאן בפורום, אני לא רוצה על המצפון שלי שמישהו יקח את הרעיון... (לא שאנשים קוראים בכלל את המכתב הזה. :) ) אני ממשיכה עם השיאצו, ועם הפסיכולוגית, והשבוע ניסיתי להבהיר להם שאני לא הולכת אליהם במטרה "להבריא" , כי אם רק במטרה של להנעים את זמני עד שיגמר.... (הם לא מוכנים לתת לזה יד. משום מה....) קראתי את הסיפור, החזרתי את הספר לספריה, והשארתי לי צילום שלו, כדי שיהיה לי.. מ-א-ד אהבתי !!! במיוחד את הרעיון שחשבת להפנות אותי אליו. ניסיתי לחשוב מה אני הייתי עושה, אולי נשארת באותו עולם??? עכשיו אני מחפשת את הגדר הזו...... (רק על עצמי אני מדברת, פשוט בושה.) אז: מה שלומך?

אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך שמנעימים לך את הזמן עד שיגמר אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...

אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך ש"מנעימים לך את הזמן עד שיגמר..." אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...

תשמעי - חיים פעם אחת. וכמה שזה קלישאתי, אין אפשרות לחזור אחורה. אם תלמדי לאהוב את עצמך, אז תלמדי לאהוב אחרים, ואז תלמדי ששום דבר, שום דבר, אפילו לא הצרות הגדולות ביותר שמתרגשות עלייך ועל הקרובים לליבך, לא צריך לגרום לך לצאת מהמשחק. עייפה כבר? יופי, אז מה? ומה אם תתחרטי רגע אחרי שמאוחר? זהו משחק עם "פסילה אחת בלבד". קחי את עצמך למקום אחר לגמרי, לאנשים אחרים לגמרי, ותראי שעם כללים חדשים את יכולה לצאת מהמשחק מנצחת.

אני לא רחל אבל אני קוראת את מה שכתבת ונורא כואב לי ואני מרגישה את הכאב שחי אצלך פנימה וקשה איתו ובמיוחד עם כך שהוא גורם לך לחתוך את עצמך ( ולהקיא). מרגיע קצת שאת מטפלת בעצמך אבל קשה מאד עם זה שהמצב עדיין כל כך חמור התחושה הזאת שאתה משחרר קיטור ומשחרר קיטור ובפנים עדיין הכל בוער ומכאיב ומעלה עשן ושחור. מאחלת לך להגיע למקום של לרצות לעשות טוב לעצמך, של להרגיע את השריפה שבפנים מאחלת לך הרבה ימי אביב שטופי שמש אם אנחנו כבר בעניני קריאה: קראת את "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו? ובקשר לכך ש"מנעימים לך את הזמן עד שיגמר..." אני רוצה לתת לך את השיר ( וגם באווירת היום) "אלי אלי, שלא יגמר לעולם החול והים ניצנוץ של המים ברק השמים תפילת האדם" חנה סנש (טעיתי במילים?) עשי בו כרצונך...

ברוכה הבאה! שלחתי לך מייל! להתראות.

שלחתי לך מייל מקודם, אבל אני שוב מתגעגעת. רציתי שתדעי, שיש אי שם מישהו חושב עלייך, מישהו אוהב אותך כל-כך, יש אי שם. לילה טוב. (תתני לי סימן?)