לד"ר ד
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי.אני בן 23 ויש לי בעיה קצת מוזרה \שונה לא מוגדרת כל כך שאני לא יודע איך להתמודד איתה ואשמח לשמוע חוות דעת לגבי המצב ולכן אני רושם פה כי אני מאוד נהנה לקרוא את ההודעות שלך בפורום. קורה לא מעט שאני פשוט ממהר מכל מצב בחיים ועושה תמיד את רוב הדברים הרבה יותר מוקדם ממה שצריך,הן מבחינה מעשית והן מחשבתית.למשל לימודים כשאני לומד כרגע אני ממהר וחושב כבר על תואר שני מלפני שסיימתי שנה א' .אני שומע תכניות של מבוגרים למרות שאני צעיר...קצת \הרבה מפריע לי הנושא הזה כשאני לא "נמצא" איפה שאני אמור להיות ואיפה שרובם של בני גילי נמצאים. שאלה נוספת-אני מדבר הרבה ממש כמו ילד קטן על עצמי או מחשבותי או שופט אחרים ואומר לאנשים בפנים.זה מגיע למצבים כאלו ואני לא מעונין שזה יהיה אבל אני לא יודע איך לעצור את זה ולמנוע זאת אשמח לטיפ או שניים . תודה
שלום שאול, זו שאלה מעניינת - מדוע אינך נמצא ב"כאן ועכשיו" ורץ וממהר קדימה. האם עליך להוכיח משהו? האם זו חרדה? האם זה פחד להרגיש ולהיות "מחובר"? אין לי טיפים שלא ישמעו כקלישאות ניו-איג'יות (תתחבר להווה, תרגיש את הרגע וכו'). אני יכול להציע לך לשקול טיפול שי בו מאפיינים של התבוננות רגשית (כמו מיינפולנס, טיפול מדיטטיבי ו/או היפנוטי). אני משער שזה יעזור גם לחלק השני של שאלתך (הדיבור המתיילד). אתה כנראה רוצה להרגיש ילד (קרי - שמטפלים בו), אך לא יכול להרשות לעצמך (קרי - רץ קדימה, להתבגר מהר מדי). פרגן לעצמך את הזמן והמקום... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
