לטימי

טימי יקרה, שמחה על שובך. חסרת לי בזמן שלא היית כאן וקיוויתי שטוב לך. אני קוראת ורוצה להגיב כבר מהודעתך הראשונה ולא מוצאת את המילים הנכונות. כל דבר שרציתי להגיד נראה לי טפל ותפל. רציתי להגיד שאני מקווה מעומק ליבי שהטיפול שהשגת לעצמך ישפיע בדרך הטובה ביותר. וגם שהגידול שמצא לו מקום אצלך יתגלה כשפיר ופשוט להסרה. אני חושבת שחלק מהקושי שלי לכתוב לך קשור לזה שאולי לא הייתי בטוחה שאת באמת כאן. אני קצת (טוב הרבה) סובלת מחרדת נטישה. אז לקח לי זמן. סלחי לי. י.

ההודעה חלפה עם הרוח, מסתבר. אני צריכה לשחזר אותה... ובהתחשב בעובדה, שאני מתקשה לזכור באיזה יום מימות השבוע אני נמצאת, זה יהיה קשה. אז... תודה, ילדה ואישה, על דברייך. ובאשר למילים הנכונות - שמעתי שדווקא כאשר מפסיקים לחפש אותן, הן מוצאות את דרכן בעצמן. מאידך, אצלי זה עדיין לא עובד כראוי ואני מהססת מול המילים בעצמי, אז אולי משהו בשמועה עדיין לא מבוסס היטב. או שצריך להיות מוכנים לוותר לגמרי. הפורום הערב שופע "קפיצות" לצרכי פרסום יותר מתמיד, אז אני ממהרת לסיים, למרות שלא סיימתי... אני יודעת שאני בעייתית במיוחד לחרדי נטישה - או שאני על רכבת אקספרס, או שיורדת בדרך באיזו תחנה שכוחת אל... לכן אין על מה להתנצל. בכלל לא. מצאת את הזמן הנכון לך. ותודה שמצאת אותו. TM.