נדר

אודי היקר, מקוה שלא מעיקה בכתיבה. מרגישה שהקשר איתך מחזיק את לוליטה בחיים (את החלק הלוליטי שלי כמובן). לאחר שנה וחצי סוערות של קשר ונסיונות להפסיק את הקשר וחזרות וכל פעם היא הפעם האחרונה. האהבה הכי עוצמתית שאי פעם הרגשתי או קיבלתי. וכל פרדה היא לתמיד. בעקבות אירוע קשה בחיי(מחלה של מישהו מאד קרוב) נדרתי נדר שאם הקרוב שאני אוהבת יחלים ממחלתו לעולם לא אשוב לראות את אהובי. אודי, אולי זה יראה לך מוזר או ילדותי (אותה אמונה ילדותית בכוח המאגי שלי לסגור דילים עם אלוהים) אולי אפילו תחשוב שתפיסת המציאות שלי השתבשה - כמו אותם חולים פסיכוטיים שהכרתי במחלקות פסיכיאטריות שהיו להם מערכות יחסים קרובות, משפחתיות ואישיות עם אלוהים . אבל, אודי זה נראה לי שהפעם זה יצליח לי. נראה לי שגם הוא הבין את זה. הוא התקשר וסיפרתי לו על הנדר שלי והשיחה הפעם הייתה לגמרי עם ריח של סוף. הוא שאל אותי אם אני צריכה שיגיד שהוא כבר לא אוהב. שנגמר. שיהיה הוא המבוגר האחראי (עכשיו פתאום הוא יהיה מבוגר אחראי?) אמרתי לו שהפוך, אני רוצה שיגיד שלעולם יהיה שם. שלעולם יאהב אותי. שישקר לי. רק ככה אני אוכל להתרחק. זה נשמע לך שפוי? אודי כתבת בעץ אחר על החושך שיכול להיות גם חבר ללוחם ולא תמיד הטוב הוא מה שניתן לחשוב.זה מאד דיבר אלי. החושך יכול להיות חבר עבורי אבל המחיר בלבחור בחושך הוא להפוך לגמרי לאישה של לילה. לוותר על חיי היום שלי. שהלילה הופך חבר היום הופך שונא. שלך לוליטה