דעתך לבעייתי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לד"ר היקר שלום אני בן 29, בגיל 21 בערך נכנסתי לתקופה דכאונית\מבולבלת בחיי. התקופה הקשה יותר נמשכה כשנתיים - שלוש, ולאחריה עם הזמן חזרתי לזרם אך עדיין אינני מצליח להחלץ מהעקה הנפשית ולחוש שלווה. מה שמאפיין את הבעיה כיום אתאר כך: בא נקח לדוגמא אדם החש דאגה מסוימת בנושא מסוים אך תוך כדי עיסוק בדאגה הוא נדרש להכנס לפגישה חשובה - אין לו ברירה והוא "זורם" בפגישה מקשיב ועונה, אך תוך כדי הוא איננו כולו בפגישה אלא חש את מוחו עסוק בדאגה. הוא לא ממש חושב על הדאגה בצורה מוחשית כי הוא עסוק בפגישה, אבל הוא מרגיש אותה כל הזמן בצורת נקודה ברקע. העניין הוא שמיד לאחר הפגישה הוא יחזור לדאגה, יידע בדיוק מה מדאיג אותו וככל הנראה ישוב לחשוב עליה באופן מפורט ולא ברקע. אני חש את אותה תחושה של האדם בדאגה, אך להבדיל ממנו אין לי מושג מה מטריד את מנוחתי. אני פשוט חש טרדה בלתי מודעה במוחי אשר איננה נותנת לי מנוח במשך כל שעות היום, במשך כמה שנים, אם בעצמה נמוכה או גבוהה יותר. הייתי אצל מספר מטפלים, בעיקר במישור הפסיכיאטרי + נסיון טיפול תרופתי נוגד דיכאון\חרדה אך זה לא הועיל, ועדיין תחושת העקה רודפת אותי מרגע היקיצה ואני משער שגם בשנתי בצורה אחרת. אינני מסוגל לחוות אף חוויה בשלמות,אינני מסוגל לחוות אושר מושלם ורוגע המאפשר מרץ והתקדמות בחיים. ובעיקר אינני יכול להתרכז בצורה עמוקה כפי שתמיד יכלתי - אני פשוט תקוע\טרוד בעוד דברים עמומים בלתי נודעים! אני ממש מופתע שתופעה כזו יכולה לשרוד כ"כ הרבה זמן במוח ואיננה חולפת מעצמה כשכחה של דברים מהעבר. אשמח לשמוע ממך תשובות ל-2 שאלות: 1. האם אתה יכול לשער את האבחנה למצב כמו זה שאני מתאר? כי שמתי לב שאנשי מקצוע אליהם פניתי לא כ"כ ידעו להחליט\להגדיר את המצב ולהבין אותי באמת 2. האם אתה מאמין באמת שבטיפול פסיכולוגי ניתן בסבירות גבוהה להגיע למקור העקה ולפתור אותה מן השורש? כמה זמן עשוי לארוך טיפול כזה? סליחה על אורך הכתיבה ותודה על ההקשבה אשמח לשמוע חוות דעתך המקצועית
שלום צחי, קשה לי לאבחן על סמך הודעתך ממה אתה סובל, יכולות להיות סיבות מספר, מאוד שונות זו מזו. זה דורש הכרות והערכה רצינית ומלאה. לגבי שאלתך השניה - היא קצת תלויה בראשונה... בעיקרון אני מאמין בטיפול וביכולתו לסייע במקרים רבים. איני יודע לנקוט בסבירות, במקרה שלך, אך סבור מתוך תאורך שהכיוון צריך להיות לא רק פסיכיאטרי אלא גם פסיכולוגי (אתה מדבר על קושי לחוות חוויות בשלמותן, למשל). מקווה שסייעתי במעט, אודי