אהממ..

אודי יקר .. באתי למצוא איזושהי נחמה כאן .ממך.. מהחברים..? רע לי.מאוד. אודי.. מרגישה שנשאבת לתןך מערבולת ענקית של עצב ויאוש . מסתחררת בה, בלי שום אמונה שכבר אפשר לצאת מתוכה. בחיי.. אודי, שמנסה להציל את עצמי מלשקוע אבל זה לא עובד.. מנסה להזכר שאתה מהווה לי כאן סוג של "משענת איתנה" כזו שתמיד מרגיש שיש בה כוחות מיוחדים. אין לי מושג מאיפו אתם מגייסים אותם,אנשי הטיפול שבכם.. יש בכם כוחות שמתעקשים על החיים , מתעקשים לשמור ולעשות דברים.. מתעקשים שיש עוד טעמים לחיים .. מאיפו הכוחות האלו אודי ? תעביר לי קצת ? אני מתכנסת בתוכי, מתחפרת עוד ועוד בכאב שלי , בצער ..לא רואה כלום מלבד כאבבבב. בתמורה עלובה של שנים רואה היום ... איך ניסיתי לשמור על הבן זוג שלי ולחסוך ממנו ידיעות על כמה רעה לי ואני עצובה . היום כשהוא יודע כמה אני סובלת . כמה רע לי וכואב אני לא יודעת איך למצוא על ידו כבר שום דבר שמח. איך הגעתי לשלב כזה בזוגיות שלי ? שכאילו והכל חשוב יותר מעצמנו ?.. עשר שנות נישואין וילד והאידאל מתפרק ? עשר שנים מתנפצים לי על הרצפה? ככ הרבה דברים רואה היום .. רק שפאד לא הזהיר אותי , לא סיפר לי שככה "צומחים" מחדש. אפאחד לא אמר לי מה מצפה לי כשהחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כמעט 4 שנים כדי לטפל רק באונס שעברתי , אפאחד לא הזהיר שיעלו נשכחות על פגיעה מינית בבית.. שאתחיל לנבור בחיי. ואגלה רק עד כמה הכל שקרי בי . הבטיחו לי עולם של ציפורים ושקט אם אהייה ילדה טובה, אם אתן את כול כולי לתהליך , אם אקרע את נשמתי - אמרו לי שאז אגיע לאיזו שלמות פנימית .. לשקט ולשלווה המיוחלת. אמרו לי שזה תלוי רק בי . בכוחות שלי . אבל אודי - גיליתי שהחיים האמיתיים לא עובדים ככה , שאין באמת תגמול הולם . איו שכר ועונש .. אבל יש תמיד אפשרות למצוא גם גרוע יותר. גם אם מנסה לעשות כמיטב יכולתי תמיד מרגישה פחות מצליחה ויותר מפשלת. פחות מנצחת יותר נכשלת . עדין כל מה שאנסה לעשות לא באמת אצליח להרוג את כל הפאקינג ילדות שהייתה לי . גם אם אקרע את עצמי ואלחם בכולי דרך הטיפול .. עדין אחייה בתוך הרעל שהזריקו לי. רק דבר אחד אני יכולה לעשות וזה - להשבר.. כי אין לי כח יותר לאמיתות בתוכי . לחיים המסובכים שלי . לזוגיות המושלמת שהיתה לי ומתחילה להתפרק. לחוסר העצום של האבאמא שלי . מרגישה שבתוך התהום הענקית הזו שנמצאת בה כבר היו לי חיים שלמים לפני.. של מי שהייתי , של זו שצחקה, של זו שאהבה לצאת לבלות שהתעניינה בכולם .. היום אני רואה שלא רק אני אבדתי את עצמי . גם הבן זוג שלי מאבד את החברה שהייתי עבורו. פעם חשבתי שחלומות , שאיפות זה.. דבר שנועד שילחמו עליו , היום .. הכל כבר נגוז בי? האמונה הילדית הזו שאבא שלי היה נורמלי ורק הילדה שאני היתה ה-דפוקה .. מפרקת אותי . כל החודש האחרון אני רק שומעת את הלב הבוכה שלי ... וזה לא מפסיק. וזה לא מפסיק רוצה שקט. והתחושה שאופפת אותי היום היא שאני באופן מיוחד זרה עצמי. דחויה. לא מוקשבת . לא מובנת. אני נגעלת מצורך ההתערטלות הזו כאן .. מרגישה איכס אחד גדול ..על עצי . סליחה .. אודי .. סליחה מי שקורא אותי כאן. הנה , כבר נשמעים הצדדים ההרסנים שחוגגים שוב בתוכי על החוויה החוזרת הזו . נראה לי שהיום בו יגיע השקט הפרטי והמיוחל שלי .. זה היום בו יעצר מחול השדים האכזרי בתוכי .. כל המאבק המעייף בי והמרוצ המטורף להשרדות החיים.. אודי , זה חייב להיות יום בו אקום בבוקר וכלום לא יכאב לי בגוף. כלום לא יכאב בכלל. ן..עוד שבועיים אני בת 32.. רק בת 32 ..אבל אתה מכיר את זה שאתה חייב לעשות איזה שהוא שינוי בחיים? שמה שרצית לעשות כשהיית קטן לא הגעת אליו? מכיר שיש לך הכל אאבל בבפים הכל בארדק אחד גדול? שם אני נמצאת. כאילו לא הספקתי כלום בחיי. בעצם.חוצ מכמובן להקים משפחה . למרות מה שעברתי .. אבל, בינתים מרגישה ככ מטופשת. מגוכחת .. וכולם מתקדמים ורק אני נמצאת במקום ככ רחוק . בזמן שכולם הופכים למשו . למישו .. אני רק מאבדת את עצמי . מחפשת את עברי , עתידי .. מחפשת את כולי . הפכתי להיות מישהי אבודה . מבולבלת. שמחפשת את דרכה בעולם . רחוק ממי שהתכוונתי להיות. רחוק ממה שציפו ממני . רחוק ממה שציפיתי מעצמי . חשבתי שלחיים יש פוטנציאל אדיר עבורי , ואיפו אני יום? יש לי כמיהה לאדם חזק שישב לידי כרגע, אדם קרוב שיצליח להרגיע ולקחת את כל הכאב והדמעות. כמו אבאאמא מיטיבים. כאלה שמעולם לא היו. כאלה שמעולם לא יהיו והחוסר הזה וההבנה הזו קורעות לי את הלב בטירוף. אודי...אתה מוכן ליהות כאן בשבילי? תודה שאתה מקשיב לי.זה לא מובן מאליו. שרית

הי שרית, אני מאמינה שהגעת לטיפול כי משהו בפנים סירב להישאר מוכחש-מודחק והוא החל לצוף ולעלות על פני השטח. אולי לא היה ברור מהו, אולי קראת לו במילים אחרות בהתחלה, לדבר הזה שישב בפנים. ככל הנראה דברים עוד לא היו מוגדרים ולא התגבשה צורה. דעתי היא, שייתכן כי התכנים הללו היו כבר בדרך למעלה ממילא. חשת בכך, אולי מבלי דעת, וכך עשית את הדבר הנכון עבורך והוא לעבור זאת בתוך הטיפול, באופן מבוקר. גילית ובאת בעימות עם דברים נוראיים ואיומים אמנם, אבל זה לא היה רק מול עצמך. עשית זאת במקום בו יש עדים, במקום בו ניתן לדברים תוקף. אמת. טוב שהגעת לטיפול. טוב שאת בטיפול מקצועי. מקווה שתוכלי להמשיך להיאחז בו, זה עשוי לסייע לך להיאחז גם בדברים נוספים שיש לך. ואת צעירה. רק בת שלושים ושתיים. שלושים ושתיים זה לב בגימטריה. מקווה שלא ירחק היום ותתחזקי דיך, כדי שעל אף האובדן הזה תוכלי להגשים מן הפוטנציאל וממשאלות ליבך. לאט ובטוח, סוריקטה

שרית היקרה, לא כותבת הרבה כאן בימים אלו. האיכס שאת מתארת, אולי בצורה אחרת אבל מוכר לי. טיפול כשהוא חזק, מביא איתו הרבה מכל דבר, הרבה עומק ותובנות ואולי גם הרבה טוב אבל גם הרבה מהאיכס והגועל וכאב. אני לגמרי מתחברת לתחושות שלך. לא עברתי בחיים את הדברים הנוראים שאת עברת ויכול להיות שאין לי שמץ של מושג מה עובר עליך אבל מאד מתחברת לתחושה שהטיפול גם מערער. שרית עשית כל כך הרבה בחייך - "רק להקים משפחה" זה לא פשוט ולא מובן מאליו. היכולת שלך להיות זו שצחקה, חברה, דאגה לכולם, קיימת בך. זה שהצלחת להיות כזו למרות כל מה שהיה מעיד על כוחותיך ועוצמתך. את עוברת תקופה קשה, מורכבת אבל הכוחות הללו שם ובשוך הסערה תצאי חזקה ויכולה עוד יותר.וזה בסדר לא תמיד להיות זו שצוחקת. כאן בטח מותר אבל אולי זה מותר גם בבית עם בן הזוג? שלך י.

היי שרית, מאוד מזדהה עם כאבך. אין לי מילים מלבד לומר- אני אתך ושמחה שפיזית (לפחות) שבת לאיתנך. והנפש זקוקה כנראה להחלמה יותר ממושכת והיא עושה את זה טוב יותר כשיש תנאים של תמיכה כמו משפחה. עשית הרבה בחיים. יצרת חיים ומסגרת שתאפשר לך להתערבל ואח"כ לחזור שוב לחיים. מקווה בשבילך רק לטוב ולרגיעה, מכל הלב רפאים

סוריקטה,ילדה ואודי היקרים.. מרגש.. אספתי את המילים אליי.. את הכוח שבהן .. תודה תודה תודה .. על המקום המקבל כאן ועל ה"עוד" קצת צידה לדרך. בתקווה לימים קלים יותר שלכן, עם חיבוק מהלב שרית