שקרנות פתולוגית

שלום, אחד מחבריי לעבודה עמו ביססתי יחסי ידידות קרובים למדי, משקר לי ולשאר חברינו לעבודה על בסיס קבוע. מרבית שקריו נאמרים ללא צורך אמיתי כמו מניעת מבוכה אלא על מנת לפאר בדברים. הוא כאילו חי במציאות אלטרנטיבית שהוא יצר. מספר פעמים תפסנו אותו בקלקלתו והתעמתנו עמו לגבי שקרים מסוימים (במקרים בהם היה לנו ברור מעבר לכל ספק שמדובר בשקר) אולם הוא התחמק מתשובות וסובב את הדברים כך שיוכל "לצאת מזה". מיותר לציין כי הסבריו לא שכנעו אותנו. למיטב הבנתי לאנשים הלוקים בבעיה זו יש בעיה מוסרית, מצפונית ועקב כך הם למעשה לא חשים נפגעים מהמצב ועל כן לא יפנו לטיפול. חשוב לי לציין כי מקום העבודה שלנו (ככל מקום עבודה אחר) מבוסס רבות על אמון מאחר ומדובר בין היתר בהתעסקות עם כסף מזומן רב. האם ניתן להגדיר מצב כזה כ"שקרנות פתולוגית" והאם יש דרך לעזור לו לפתור את המצב? שאלה נוספת, לפני מספר חודשים התעוררה בעיית גניבות במקום העבודה והתחושה הכללית היתה כי יש לבחור זה קשר למקרי הגניבות (בגלל מספר דברים ולא רק בגלל אמינותו המפוקפקת) האם העובדה שהוא מסוגל לשקר לנו בקלות כה רבה היא סימן לכך שהוא גם מסוגל לגנוב מעמיתיו? תודה, נטלי.