אנה?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי אני תוהה, תועה וטועה? עד מתי אחוש בסערת הרגשות הזו שבה האירועים שבים ואינם מרפים. מרגישה כאעלו נמצאת באחת המגירות של מיכל סנונית מתוך ספרה ציפור הנפש אלא שהמגירה שלי נעולה מבחוץ ואניכל כך רוצה לצאת שיעבור כבר שאוכל להיכנס למגירות הצחוק החיבה ההרגשה התחושה להיכנס לכולן מתוך אותה ידיעה שכשארצה לצאת כשאחוש שמספיק לי שדי אז אוכל לעשות כן רוצה לההליט שלמגירת הפחד הכאב האימה החשש אצא מתוכם ולתמיד רוצה לבחור לא לראות שוב את מעשי הפגיעה שלן רוצה ורק בשקט
הי, למיטב זכרוני, ציפור הנפש עומדת על רגל אחת ובשניה מחזיקה את המפתח. אפשר פשוט לבקש ממנה. אני משער שיש לה גישה גם למגירות של השקט, הצחוק והחיבה. אודי
אודי אפשר פשוט לבקש ממנה? אז זהו שלא . פשוט קשה מאוד אי אפשר מייסר מכאיב עד דמעות. פשוט זה לא מוכר כי אי אפשר כי אםור לפתוח את מגירות הצחוק האהבה החיוך הדמעות הרגשות הנתינה והקבלה מסוג כל שהוא במיוחד אםור.........לספר על הדברים שהוא עושה על הפצעים שהוא משאיר בגופי ובמיוחד במיוחד ....בנשמתי. ואינני יכולה יותר וצפור הנפש פשוט.... תודה
שלום, יש הבדל חשוב בין קשה לבין אי אפשר. ואם כרגע מגירות הכאב והדמעות נפתחות - גם להן יש מקום. וחשוב לספר. מותר וחשוב. את מוזמנת... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
