הוכחה שאושר לא בא מכסף!

זה היה ברור לכולם, אבל הנה עוד מסמר לארון! מקווה שתפנימו ותבינו שהאושר בא מבפנים - כאן קראתי על ד"א http://bit.ly/6uZJjv

אודי, הי, אפשר להצטרף? תראה, אני יכולה להסכים שיש לפעמים לאנשים (מתארת לעצמי שגם בי יש קול כזה) נטייה לפנטז שאם יהיה להם הרבה הרבה מדבר מאד טוב, לצורך ענייננו - כסף, וכל-כך הרבה ממנו, אזי הרע ייעלם. מן משאלה של הלוואי, כשדברים לא ממש עובדים ככה עבור הנפש. אבל זה לא "או או". לא מספיק רק רוח, בכל זאת, יש מציאות - צריך גם חומר. וצריך גם לדעת להשתמש בחומר בתבונה. גם לעכל את היותו. ולאזן את החמדנות. ואת הקנאה. ככל שהבנתי, בכתבה דובר על טיפול קצר יחסית. אך כאשר מדובר במקרים מורכבים ובחולי בסיסי יותר, מספר חודשים הם די מעט. המוזכרים בכתבה היו ככל הנראה במצב תפקודי סביר, ובעלי משכורות מתקבלות על הדעת, יש להניח. מתארת לעצמי, שאולי היו מדוכדכים מעת לעת, אולי לא ממש שבעי רצון, אולי מתלוננים, אבל לא עם הפרעות מורכבות של ממש. הם כבר מראש היו "עשויים" ומוכנים יותר. אודי, איבדתי המון המון, שנים של הרס מז'ורי (אולי אף מעבר ליכולת התפיסה שלי) ואחרי עבודה קשה - היום יש לי מעט. ואיני צעירה. וגם בכדי להשיג את המעט הזה, להתחיל לנסות לקום, עוד הרבה לפני שחושבים על אושר, הייתי צריכה לוותר ולמחול על כבודי וגאוותי ולהסכים לקבל סיוע פיננסי. אמנם מאוחר מאד, אבל רק בעיתוי ההוא יכול היה להתאפשר. מכל הכיוונים. גם מזל קצת משחק תפקיד, אם יודעים לנצל את ההזדמנות. בכל מקרה, אלמלא כן, המצב היום היה דבר שקשה לתאר במילים. וגם, ככל הנראה, את הפיצוי המיוחל אצטרך למצוא ולתת לעצמי... לדעתי, מצוקה כלכלית יכולה לדרדר מאד מצב נפשי. ולעיתים הם גם כרוכים זה בזה - מגיעים למצוקה הזו כחלק ממצב נפשי, קושי לקחת אחריות על החיים, אולי, ואז נכנסים למן מעגליות שכזו. בזה טיפול יכול לעזור, אבל איכשהו צריך לשבור את המעגל, כדי להתחיל אותו, להודות בנזקקות ולהסכים לקבל את הסיוע (וגם עבורו משלמים מחיר). אני גם קצת מאמינה שמצוקה כלכלית שנקלעים אליה "בדיוק תוך כדי טיפול" יכולה לשרת את ההתנגדות לו. יאללה מורכב וגדול עליי... אז - משהו באמצע. משהו במידה. מקווה שמישהו מקשיב גם לנקודת המבט שלי, ובעדינות, בבקשה. גם לי כואב מאד. סוריקטה