תעתוע של מסיכה...מי מתעתע ???
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי שלום, ביום רביעי ענית תשובה לבמבי, הייתי בשוק מוחלט...בהלם.. ועדיין נמצאת קצת בשוק...מרגישה שחטפתי ממך חץ ישר ללב.. לא מבינה על מה ולמה זה הגיע לי??? נפגעת ממני??? עשיתי משהו לא בסדר ???מה קרה ?? מה קרה שקבלתי ממך תשובה כל כך קשה וכואבת??? אתה שואל מי מסתתר מאחורי המסיכה? אולי זו אני שמסתתרת מאחורי המסיכה...??? במבי הוא חלק ממני, החלק הילדי שבי, פגוע, פצוע, ואותנטי!!! הבאתי אותו ללא כחל וסרק... במבי סיפר לך בדרך היחידה שנכון לעכשיו, מסוגל הוא לספר את סיפור חייו..את היתמות הפסיכולוגית אליה נולד ובה חי. את הבדידות בה חי מרגע הוולדו שהובילה אותו ליצירת חיים פנימיים עשירים ובם חברים דמיוניים...במבי אף שיתף אותך וסיפר לך על פגיעותיו מידי גברים... במבי ואני קראנו את ההתכתבויות בפורום זמן די ממושך לפני שנכנסנו כחברים לפורום. קראנו את מה ואיך שאתה מגיב לאנשים בפורום. עונה מתוך הקשבה, רוך, זהירות, אמפתיה ורגישות אינסופית... במבי דחף אותי לכתוב בפורום..כנראה שהתעוררה בו תקווה... מה עוד שמדובר בפסיכולוג גבר!! "בשלט רחוק "!! שלא יכול לפגוע... אני לא רציתי להכנס לפורום, פחדתי.. ולכן ציטטתי במכתבי הראשון את סימון וייל שאומר "שאחת האשליות הגדולות ביותר בודה ההתקשרות, רק מי שאינו קשור, יכול להתחבר למציאות ". ענית לי שאינך מסכים,"נהפוך הוא, רק מי שקשור יכול להתחבר למציאות, המציאות היא בין אנשים"... אודי, ככל שבמבי כתב לך וענית לו תשובות שהיה בם חום, רוך, אמפתיה, רגישות וקבלה, במבי נקשר, נפתח, והתחיל להאמין...ולכן גם שיתף אותך במכתבו האחרון וסיפר לך שהוא בקשר עם פסיכואנליטיקאית מהמכון...שלא רואה אותה כבר שבוע וקשה לו מאוד... אודי, מי שעומד מאחורי המסיכה זה במבי. ואני כן חושבת שקיימת חיה כזו ששמה במבי. לא חושבת שהיא חמודה ואהובה כפי שאליס (xxyz) מניחה. בעיני המאפיינים של במבי זה הבדידות שלו, קלות הרגליים בם יכול לנוס ולברוח בעת סכנה,והעיניים, עיניים חומות גדולות ועמוקות שעצב אינסופי ניבט מהן... אודי, במבי הוא חלק ממני והוא שעומד מאחורי המסיכה... אך אולי אתה מעוניין דווקה במסיכה?? אז הנה לך... עם המסיכה עומדת מישהי שעוסקת באמנות. אדם שלם, לא מפוצל, ללא התנתקויות, ללא חלקים שלמים שמחוקים מעברה הרחוק יותר והרחוק פחות, מישהי שלימה שיש רצף בחייה, מאושרת ומחייכת אל כל העולם...מדברת בצורה שקולה, עובדת ומרוויחה למחייתה. זה מניח את דעתך אודי ? ואולי מה שאתה מעוניין לשמוע זה שאני בקשר עם פסיכואנליטיקאית שציטטה בפני את וויניקוט,ומתוך סקרנות רציתי לדעת מי האיש ומה אומר. הקלדתי בגוגל וויניקוט, קראתי והגעתי דרך גוגל ל"מרכז וויניקוט בישראל " שם מצאתי את השמות שהזכרתי במכתבי האחרון..."השמות של כל ספריית המכון הפסיכואנליטי"... אודי, אני לא יודעת אם אני מתעתעת ?? במבי מתעתע ?? המציאות מתעתעת ??מושג הקשר מתעתע ??ואולי אתה זה שמתעתע בי לפתע ?? במכתבך האחרון במבי לא הרגיש שזה שטח מוגן..במבי הרגיש שנשלח חץ לליבו...
במבי יקר ופגיע, איני פנוי להרחיב כרגע, אך חשוב לי ראשית להתנצל על ההודעה שלי שייתכן ולא היתה די רגישה, ושנית לומר ששאלתי כיוונה דווקא להתקרבות, לראות מעבר לתעתוע. ייתכן שתנועותי היו מהירות וחדות מדי, ייתכן שפגעתי. אני מתנצל שוב. ארחיב בהמשך, אודי
שלום לבמבי פצוע, כשאומרים "במבי" האסוציאציה הראשונית שלי היא של "במבי" המפורסם החבר של "טמפר" כמו שכתבתי במבי הוא דמות מסרט מצוייר של וולט דיסני שעיצב את התודעה הקולקטיבית שלנו לתקופה מסויימת (בתור ילדה לא אהבתי את במבי "המפונק") וזה כנראה מה שקצת הרגיז אותי בהודעות שלך ,וזה באמת לא קשור אליך אלא רק אלי לשריטות הדי עמוקות שלי, וכל זה קשור דווקא לאמנות (שבה את עוסקת),חוץ מהבחירה בכינוי במבי ועוד פצוע (הילדה הפתולוגית שהייתי הייתה בטח אומרת "מגיע לו")התמונות "שציירת" בהודועות היו מתקתקות בעיניי והייתה מן התיילדות או מניירה של התיילדות, ולכן הן גרמו לי (וכנראה לא רק לי) הרגשה של חוסר אותנטיות אבל אחרי שקראתי את מה שכתבת אני מבינה ומצטערת שוב. ומקווה שאת לא כועסת עלי למרות הביקורת, (גם אני עוסקת באמנות בנוסף לעיסוק אחר). כל טוב
שוב שלום לך, לא קראתי מוקדם יותר בעיון את מה שכתבת (הייתי עסוקה שלא לומר מפוצלת בין הכתיבה להשכבה של הילדים). חשוב לי לומר לך ולכולם, שגם מי שמאובחן כסובל (לפעמים נהנה?) מהפרעת זהות דיסוציאטיבית, הוא אדם שלם (אפילו כמה בני אדם שלמים(: ). ובמקרה שלי עדיף היה למחוק "חלקים שלמים" מה גם שהאלימות וההתעללות בביתנו הקט והחמים החלה בגיל שלא מאפשר לי זיכרון וזיכרון העבר המפוקפק שלי מצוי אצל אנשים אחרים. אני חושבת שמה שחשוב זו הידיעה שהדברים קרו, אין צורך להכנס לפרטים או "להתחבר לרגשות שהיו אז" (אימה ופחד, גועל עצב ופעמים רבות לא היה שום רגש). מהבחינה הזו טיפול פסיכולוגי הוא חוויה מטלטלת ומעיקה, ואם אני אעשה חיבור לרגשות אני יוכל אפילו לומר מכאיבה מאוד משום שמעצם העיסוק "בעצמי" צפים זכרונות שונים קטעים מנותקים וזה לא נעים (ע"ע שרית, וגם ההתקשרות למטפל היא נושא בעייתי ולא פתור) עם הרגשות המאוסים האלה צריך לטפל במשפחה ללכת לעבודה וכד'. טוב שאני יכולה לחלום/לדמיין להיות לא אני לזמנים קצרים, זה מאוד מרגיע, אני ממליצה לך לנסות. אני חושבת שזה מאוד תורם לי בתחום היצירתי דווקא, אם לא הייתי צריכה לשמור על הפרטיות שלי הייתי מפנה אותך לאתר די רציני, שבו מתפרסמות העבודות שלי, כמובן שזה לא מדד לאיכות אבל בכל זאת... גם לפורום הזה הגעתי כדי להיעזר בתקופה הלא פשוטה הזו אבל במציאות אני תמיד מסתבכת איכשהו. לילה טוב, אני
שלום במבי, בהנחה שאת עדיין כאן וטרם נסת על נפשך, ובהמשך להודעתי הקודמת: אני מעוניין בתמונה שלמה ככל הניתן. אמתית ככל הניתן. המדיום הזה הוא בעייתי מבחינה זו, כי חוץ ממני - כולם כאן מוסווים מאחורי ניק (סוג של מסיכה). ועדיין - חשתי והגבתי במכתבי הקודם (זה שפגע בך כל כך) שיש משהו מאוד מתעתע, קצוות של חוויה שהיה לי קשה לחבר לתמונה ברורה. ואולי אם ניתן יהיה להכיל גם את התנועות הלא זהירות, גם את החרדה שמתעוררת לפתע, וגם את התחושה שיש רגעים שהכל נראה כמתעתע - זה יהיה צעד ראשון, משמעותי וטוב. אחריו יגיעו עוד, אני מקווה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
