עכשיו היא כבר לא

הי אודי החכם, חידה חדשה לי... ואולי מן פאזל הפוך. עכשיו צריך לפרק ואולי להרכיב מחדש. אחרת. מה רואים כשמסתכלים עלי? היא, הפסיכולוגית, ראתה עד עכשיו ילדה שזקוקה להצלה. היא זינקה מהכורסא וניסתה. לא הרשיתי. לא רציתי. אבל לפחות ידעתי שהיא אוהבת ואכפת לה. גם אם לא סמכתי עליה שהיא מבינה משהו. עכשיו היא מתחילה לראות תמונה אחרת, היא רואה אשה מפתה, היא כבר לא אוהבת כל כך. אפילו היה נדמה לי שהנה היא מנסה להציל אותו ממני. היא אמרה לי שטיפול זה אפשרות לפנטזיה, שאני לא חייבת שהכל יהיה קונקרטי. שמותר שיהיה בחדר מרחב מוגן. אבל אסור לי כל כך הרבה אצלה אם אני רוצה שהיא תאהב או לפחות תחבב. או לפחות תשאר שלמה. היא מתפרקת לי בידיים. או שאני מתפרקת לשתינו. או ששוב יש ספליט נורא כזה. אודי זה כואב. אני לא רוצה להרגיש. למה היא לא יכולה לקבל את כולי? למה היא מכרה לי את השקר הזה? שאני לא חייבת יותר להתכחש לכולי ואז המבט שלה. בעיניים שלו ראיתי משהו אחר. וידעתי שהוא יכול לראות ויכול לי. אודי, אני כותבת כאילו אתה מבין הכול. ראיתי שמישהו שאל אותי כאן מה הסיפור? אני מתנצלת בפניך ובפני חברי הפורום שאני כותבת בלי לפרש, בלי להסביר. אני לא יכולה. לוליטה (הרעה?)