אין שינוי

אוי רפאים... אני לא מתאוששת... לאיודעת מה לכתוב. מגיע לי למות. כולם חושבים ככה וגם אני גלי

גלי יקרה, קודם כל את לא יכולה לקחת לי בהבזקיות שכזו את המונופול על המוות...!!! אם יש לי איזשהי ישות בקוסמוס הזה שהיא מחויבת כל כולה אלי זה הוא- המוות עצמו. כפי שאומר הפתגם: לכל צנצנת יש מכסה- ולכל חתול יש מחסה. עכשיו אני אפילו מתחילה קצת לקנא... ועכשיו ברצינות. לא מגיע לך בשום פנים למות. וההתנסות הכואבת שעברת לא מגדירה בשום צורה את הערך שלך. ואני יודעת כמה נטישה יכולה להיות אכזרית ואולי דווקא בגלל זה חשוב שתהי חומלת כלפי עצמך והוגנת ולא ממשיכה את החבלה. ואני בטח לא מחדשת לך הרבה. אבל אני מאוד מבינה את הצורך הזה להיות חיילת טובה בשרות ההענשה העצמית כשקשה לראות את דמותך 'האמיתית'משתקפת- כי מי שעזר לך לראות אותה כבר לא נמצא בתמונה. אז יש לך פה אנשים מיטיבים שרואים משהו ממך ותני גם לזה מקום. שלך ומקווה רפאים

הי רפאים חייבת לך התנצלות. אני יודעת שהוא שלך, ואיך יכולתי ככה בריש גלי לדבר עליו בלי לחשוב שאת קוראת ונפגעת. בגידה ממש מתחת לאף. אולי זה בגלל שאני מצוננת (וגם קצת מצונצנת ומלווה במכסה, ולפעמים גם סוג של צנונית) שלא שמתי לב למעשי. אבל את יודעת... אחרי שענית לי עזרתי אומץ ודיברתי איתו... ואני חושבת שאין לנו על מה לריב, יש מספיק ממנו בשביל שתינו! ואמנם לכל צנצנת יש מכסה ולכל חתול דרוס יש סימני דריסה על הכביש אבל הוא, אליו, מוכן לקבל באהבה את כווולם. כמו מחלה אחת גדולה שמקבלת אליה באהבה את כל הסימפטומים בעולם, וכולם נדבקים אליה, כמו זבובים לאור (הממסך ואח"כ הורג)... או סתם כמו שאנחנו נוטים להדבק לאנשים האלו שאמורים להביא סוג של אור ובסוף גורמים הרבה הרבה נזק. טוב אבל מספיק רצינות להיום, עכשיו לחלק המבודח: האם האדם הוא לא סך כל ההתנסויות שלו. האם יתכן שילד שחווה רק התעללויות יאמין שמגיע לו משהו אחר, על סמך מה? כי עוד הגיע לי למות הרבה הרבה לפני הנטישה שלה, וקיוויתי דרכה ללמוד אולי משהו אחר, שאולי מגיע לי למות (כי על זה אי אפשר לוותר), אבל אולי גם מגיע לי עוד משהו... ואם תוקפנות יכולה להיות מופנמת או מוחצנת, אולי עדיף שאכעס על עצמי מאשר עליה, כשכעס עליה יגרום לה לכעוס עלי עוד יותר ולפורר אותי לשברירי פירורים קטנים ובלתי נראים. אני כבר בדרך לשם. מזל שהגיע החורף. אפשר לנסות לתת לבגדים החמים להדביק את הגוף המתפורר, לעשות משהו מהעבודה שהיא היתה צריכה לעשות. מישהו מכיר חנויות לרכישת דבק גוף? אה, ומקווה שהצלחת לשים מעצור לדלת הברזל, היא רק נראית כבדה, אבל ברגע שמנסים לשים לה מעצור היא נעמדת על מקומה, נשארת פתוחה ואפשר לעבור בה ללא בעיה (קראת פעם את הסיפור "שער החוק" של קפקא? הוא מדבר על זה) . תגידי, מה לגבי מסיבת חנוכת בית. וירטואלית כאן (עשינו רק הכנות, עוד לא היתה ממשית) או אמיתית, עם חיות ואנשים ומוביילים ושירים שיאכלסו את הבית המתעצב? ועד שתביאי מעצור, אני בינתיים מחזיקה את הדלת. מחכה לשמוע ממך. להתראות גלי