ששש..

..."הבטחתי לו, .." "אסור לספר..." שששששש...דייי חייבת לשתוק את זה בתוכי . זה קשה.היום. זה כואב יותר. אבל גם לא מצליח לצאת החוצה. וזה נשאר רק איתי. ואני לא יכולה אודי. מיום חמישי במיטה, הברזתי למטפל בלי להודיע ..(שלוש שנים ויותר .. שמעולם לא עשיתי זאת - גם כשהייתי ככ חלשה) והפעם.. זה עמוק מידיי. הוא חיפש אותי מספר פעמים, אני לא מסוגלת לדבר איתו .. לא מצליחה לעזור לי , ואז נשארת עם זה ככ לבד. אודי.. שרית

קוראת אותך וכואבת איתך.. נדמה שיש ימים שאת מרגישה את זה כואב יותר. את יודעת שבעצם השתיקה מבודדת, מחמירה ואת כותבת את זה.. קשה לצאת ממנה לעיתים (מניסיון).. נדמה שיותר קל לשתוק אך היא מתעתעת כי רק "היא" איתך ואת איתה עם השתיקה - 'ואז נשארת עם זה ככ לבד'... מאמינה שתצליחי לאזור כוחות ואנרגיות טובות כדי לדבר או לפחות לכתוב כמו שאת פה...אולי לכתוב למטפל ולאפשר לו להגיע אלייך? שולחת חיבוק (אם אפשר?) מיקה אגב אם בא לך לקרוא.. יש לך הודעה ממני מה 28.10 (לפני שהתאשפזת)

שרית מקסימה.. הכאב שלך ניתז דרך מסך המחשב וממלא אותו לחלוטיו... את כל כך מיוחדת.. כל כך רגישה לעצמך ולאחרים.. כמו צייר שמצליח לגעת בנשמותיהם של האחרים בעזרת הצבעים...נוגעת בעצמך, מצליחה לגעת עמוק גם באחרים.. אני מחזיקה את ידך ברוך..מחבקת אותך בעדינות, בעדינות .. (כבר נתת את הסכמתך..ותודה על כך.) ואם את מסכימה אני גם אוסיף נעימה רכה לילדה מתוקה.. במבי פצוע.