מתנצלת על האורך (והכובד)

היי אודי, יפות מאוד בעיניי התשובות/תגובות שלך לפונים השונים ולעתים משונים , וגם השמירה שלך על הגבולות של הזמנים והתכנים מרשימה בעיניי, מה שהופך את הפורום "טיפולי" וקצת יותר מציאותי . יש לי בעיה קצת מוזרה – זה נמשך כבר זמן מה: אני כאילו נמצאת בפגישות טיפוליות בדמיון . עם דמות המטפל בדמיון הרבה יותר קל לתקשר וקל לספר לו כל מיני דברים . אחר כך לאותה דמות במציאות אין לי מה להגיד ואני תקועה. אם אני חוזרת על עצמי זה מרגיש משונה וטיפשי , כל המצב הזה הוא טיפשי ביותר (אני על תקן הפונים המשונים כמובן) לפעמים אפילו אם אני רוצה אני לא יכולה לחזור על עצמי כי אני שוכחת בזמן הפגישה על מה דיברתי איתו הדמיוני (אני קצת פוחדת מהפסיכולוג המציאותי, אז יכול להיות שבגלל זה סידרתי לעצמי תחליף כדי שלא אהיה תלויה ? מצד שני אני מרגישה שזה הופך אותי ליותר תלותית) . זה די מטריד לחשוב כל הזמן על הטיפול, אין בזה את הכיף או ההיי שיש במצבי הניתוק "הרגילים". בזמן האחרון אני לא יודעת מה אני עושה בכלל בטיפול, נמאס לי מהטיפול האין סופי הזה ומעצמי - ומזה שכל מה שאני אומרת או חושבת בקשר לעצמי נהיה תוך זמן קצר לא רלוונטי, אני חיה עם סתירות פנימיות עמוקות. לפעמים יש לי הרגשה שכולנו לכודים במטריקס, וחיים רק בכאילו. אני מנצלת את הפורום שלך "לנוח" ולהיות קצת פסיכית, זה די מתיש להיות נורמלית כל הזמן. מתנצלת על האורך ועל הכינוי הטפשי שאותו אחליף אם עוד פעם אכתוב לפורום.