"קופצת למים"

אודי, שבוע טוב. אני חדשה בפורום, קוראת את ההתכתבות בפורום מזה זמן מה והחלטתי לקפוץ למים ולהצטרף.מרגישה קצת פחד...אולי יותר מקצת פחד..ואולי קצת יותר מזה.. חיה בעולם פנימי מלא,עשיר וגדוש מאוד. עולם טוב, יפה, תומך,מגן,עןטף...הרי בעולם הפנטזיה הכל אפשרי..הלא כן ?? מי צריך את המציאות כפי שהיא??? קיים בכלל דבר כזה שקוראים לו מציאות???ואולי הכל דמיון ופנטזיה ?? וכסף, וכבוד,ויוקרה הם לא פנטזיה ?? ואולי.. "אחת האשליות הגדולות ביותר בודה ההתקשרות ,רק מי שאינו קשור יכול להתחבר למציאות" (סימון וייל ) ..אז למה כל כך עצוב לי בלב ???

אודי, אני מצטרפת זאת מהחוויה שלי, לשאלה ברמת העיקרון. מה זאת הריקנות הזאת בחיים שלנו..? אולי זאת כבר שאלה של השקפה..? זה הורס אותי, הנושא הזה. הורג. לפעמים זאת סיבה מספקת להפסיק לחיות. אך.. אולי החיים הם החיפוש..? אוף אודי :( ו.. הי :) התגעגעתי קצת.. :) יום מקסים לכולנו, ~נילי~

הי אודי, אתה שואל למה אני עצובה???...לא יודעת...אני מרגישה געגועים.. כהיהה למשהו שאין לו שם..שאין לו מילים..לא יודעת ..כאילו שאתה עומד לבד בחוף הים בזמן השקיעה מקשיב לגלים ,מריח את הריח החריף ,והלב מתכווץ מכאב..על מה ולמה???לא יודעת..ואז לאט לאט מתפשט לו בכל הגוף עצב תהומי,עצב אין סופי ,עצב כגודל ועומק האוקיינוס.. אתה מתבונן במי הים ומגלה שם את השתקפות הלב ,שמכווץ בגלל העננים האפורים, הכבדים שדוחסים ומכווצים אותו (את הלב ) רוצה לצעוק לעננים, הי הרימו את עיניכם כלפי מעלה וראו את אחיכם שממטירים מים,מרווים את העולם ומצמיחים חיים.. אתה נשאר לעמוד ..מרגיש את טיפות הדם הזורמות מליבך ..ואולי גם לך יש חום גבוה ..כמו לילד בן 30 ..ואולי גם אתה רוצה לבקש מאמא שתניח לך על הלב תחבושת..כמו אהוד בנאי בשירו...??? "יכול אתה לשמוע את צליל מחיאת שתי כפות-הידיים ,אך הראה נא לי את צליל מחיאת כף היד האחת"...(סוגיה מסוגיות סאנזן -זן ) ..."המציאות היא בין אנשים ,לא בתוכם".(ד"ר אודי בונשטיין ) אז למה חכמת הזן בכלל לא מנחמת אותי עכשיו???