תודה אודי ו....

הי אודי, מנחמת התשובה שלך ובו בזמן מאיימת. (שוב הפיצול הזה לוליטה, מה יהיה איתך) מנחמת ואכפתית - אני בסדר. מאיימת - כי הוא יוצא ממנה מתעלל, פרורטי, מנצל ועוד שלל דברים. מבלבל את השפה של הילדה הקטנה שרוצה חיבוק ושל האשה המפתה. למען האמת רוב הזמן מרגישה שהוא לא בלבל הוא פשוט אהב את שתיהן ונתן לכל אחת מהן חיבוק אחר. לה, למטפלת שלי אני לא יכולה להגיד את המשפט שאמרתי לך שאני מרגישה לאחרונה כלפיו גם "תראה מה עשית לי". היא יצאה נגדו ונגד הקשר מתחילתו ואני לא מרשה לה. אני מבינה (שוב החלקים הבוגרים והמאבחנים) ששמתי אותה במקום שהיא לא יכולה להגיד לי יותר משהו רע עליו או על הקשר שלנו. רק כאן אני יכולה להביא אולי גם משהו כועס (ששש... את לא באמת כועסת עליו זה רק על עצמך את כועסת לוליטה) או פגוע קצת. תראה אודי, הבאתי לכאן כמה פיסות מהפאזל המאד מורכב הזה. שתבין שהוא נתן לי כל כך הרבה. כתבתי כאן על האפשרות לעצמי שלם שהייתה רק איתו. על אהבה מורכבת ולא פשוטה אבל בעוצמה אדירה. על כל מה שהתאפשר לי איתו (לוליטה את לא שמה גם לאודי עכשיו אזיקים ופלסתר על הפה). ואני מתגעגעת כל כך אליו ואל עצמי איתו. ואני אוהבת אותו כל כך. לו לי טה

הי אודי, וואו... שבויים שמתעללים בהם. חשבתי שההשוואה ללוליטה (שאני עשיתי) הייתה קשה לי לעיכול... אני לא יכולה לראות באיש שאוהב אותי את זה. ואודי, היה לי רושם שאתה כועס עלי(?) לא התכוונתי למשהו רע, הפלסתר על הפה היה חשש שלי שאני מפריעה גם לביטוי מלא של מה שאתה חושב בכך שאני מפרטת גם את הטוב וגם את הכאב והכעס (?). לוליטה (העצובה)