לוליטה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, תודה על התשובה. אנסה לדבר על זה עם הפסיכולוגית שלי. רציתי לשתף במשהו, מתלבטת אם לכתוב... בסרט לוליטה, יש סצנה שבה היא אומרת לו "תראה מה עשית לי" ואני זוכרת שהסצנה הזו עוררה בי הרבה רגשות סותרים...מורכבים. ברור שהיא ילדה והוא מבוגר ועוד בתפקיד סוג של אבא חורג. (אני מתביישת לכתוב) אבל גם עלה בי סוג של רגש שאומר, אבל איזה עוצמה של יחסים וכמה היה לה חלק שווה בהם. ואני יודעת שהיא ילדה. ואני יודעת שזה לא בסדר אבל זה מה שהרגשתי. לאחרונה התחלתי לחשוב על הסצינה הזו ויש בי איזה חלק שרוצה להגיד לו "תראה מה עשית לי". ואני לא ילדה בת 14 (רחוק משם). ואני הובלתי ובחרתי ופיתיתי ועשיתי ובכל זאת יש חלק כזה. (לוליטה הנבוכה)
הי לוליטה, אני חושב שזה נכון, זה באמת מבלבל. אבל מעבר לעובדה שילדה (או מטופלת) מבקשים בדרך כלל משהו אחר ולא מיניות (פרוורטית למדי, במקרה של הספר של נבוקוב); לרוב מבקשים רוך, קירבה, אכפתיות ויחס. איכשהו זה מתבלבל והופך למיניות. כאילו זו אהבה. וזה נשאר ככה ומרגיש ככה, כמו הדבר המקורי שהילדה רצתה - אבל זה לא. זה לא, כי זה ניצול, ובגידה, והרס (אפילו אם יש אלמנטים של פיתוי, שבעיני כאמור הוא לדברים אחרים, אותם ה"מבוגר" מפרש לא נכון). לוליטה שבסיפור צדקה כשאמרה לבסוף "תראה מה עשית לי". גם אם אינך ילדה בת 14, בהקשרים מסויימים האחריות כלפייך אינה שונה (למשל, בהקשר של טיפול, בהקשר של הוראה וכו'). את בסדר... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
