מדברת לעצמי

היי אני גל, בת 20. אני הרבה פעמים מדברת לעצמי. כאילו מדברת עם מישהו מסויים אבל אין באמת מישהו ליידי. זה כמו שנגיד מתרגלים לפני שיחה חשובה, מה אני הולכת לומר ודברים כאלה.. רק שאצלי זה קורה הרבה פעמים בלי קשר. זה ברחוב בעיקר קורה. רציתי לדעת למה זה קורה? זה אומר שמשהו לא בסדר? חוץ מזה זה ממש מוזר שרואים אותי מדברת לעצמי ברחוב. אבל זה נחמד. ככה לא משעמם לי. בפן היותר עמוק, זה מעיד על משהו?

הי גל, גמאני. איזה כיף לשמוע שאני לא יחידה. אצלי זה בדרך כלל כשאני נוהגת. אני מנהלת עם עצמי שיחות ארוכות ומעמיקות. לפעמים אני גם מנהלת שיחות עם כל מיני אנשים אחרים (שאינם באמת שם). אמרתי כבר לחברה שמזל שהמציאו את הטלפון הסלולרי והדיבורית כי עכשיו אנשים שרואים אותי מבחוץ לא חושבים שאני פסיכית אלא שאני באמצע שיחה חשובה עם מישהו. האנשים שאני מדברת איתם ככה הרבה יותר מעניינים וקשובים אלי... ובנימה יותר רצינית - אני חושבת שכל זמן שאת שולטת על זה ושאת מודעת למהי המציאות זה ממש בסדר (מקווה) מאחלת לך שיחות טובות ומעמיקות עם עצמך י.

חחח את חמודה :) אני שולטת על זה. באמת מזל שהמציאו את הדיבורית חח ואת הבלוטוס, אוזניות וכל שאר הירקות.. זה לא מעיד על הפרעה או משהו? חח

היי גל, מצטרפת לחגיגת המדברים לעצמם וחושבת שזה עוזר לא רק לתרגל שיחות עתידיות עם אנשים אלא בכלל לארגן את המחשבה בראש. אני הרבה פעמים מדברת עם אנשים שאפילו לא פגשתי, מתראיינת בכל מיני תוכניות ארוח דמיוניות, מספרת על עצמי דברים שחלקם אמיתיים וחלקם דמיוניים ועוד כל מיני הפרעות אחרות. אני משתדלת לעשות את זה בעיקר שאין אף אחד לידי- בינתיים זה עבד די טוב (כך אני מקווה). וכל ההבדל הזה של דיבור בקול מול מחשבה פנימית הוא בעיקר חברתי- בתחילת הדרך ילדים מדברים לעצמם והחברה והחינוך מנסים ליצור את ההפרדה הזו והגבול בין העולם הפנימי לחיצוני. לפעמים אני חושבת שזה מלאכותי. אבל בכל אופן יש למחשבה בקול אפקט הרבה יותר חזק מחשיבה דוממת כי את הופכת עצמך לממשית יותר. אצלי- כל פעם שאני מרגישה שאני נעלמת לעצמי הדיבור בקול אל מישהו דמיוני עוזר לי להרגיש שוב קיימת (בדומה לילדה אשה-כי הוא עונה לי טקסט שנוח לי לשמוע), עם נוכחות בחיים. ואז גם חוזר לי הדיבור הפנימי אל עצמי. ואת מעלה סוגיה נורא חשובה של חוקים חברתיים (מעניין אם היא עלתה אי פעם בסיינפלד...) כי כפי הנראה הרוב כנראה עושים את זה אבל מעטים מודים בכך. אבל מי אני שאקבע מה נורמטיבי ומה לא? יש פה פסיכולוג קליני שאולי יחליט בסוף לאשפז את כולנו עם צו מיוחד מהפסיכיאטר המחוזי... המשך דיבור נעים, רפאים

לגל, ילדה ואשה ורפאים. אם לא הייתן "פותחות את הפה" על שיחות דימיוניות של עצמכן, בטח לא הייתי מעיזה לספר גם על עצמי... השיחות הדמיוניות אצלי, מגיעות בעיקר לקראת איזו שיחה עם אשיות חשובה, כמו למשל לקראת ראיון עבודה שאני חייבת להרשים, וכמובן,הראיון הדמיוני שלי "מרשים ומוצלח ביותר" ולדעתי - בניגוד למה שרשמה רפאים, שהשיחה הדמיונית עוזרת לשיחה עתידית עם אנשים, אצלי, דוקא השיחה ההדמיונית די מחבלת לי בשיחה העתידית והאמיתית, כי אז אני מרגישת שמיציתי את עצמי בראיון הדמיוני, נגמרים לי כל המילים והרעיונות,בהם רציתי להביע את עצמי. וכל הנסיונות שלילהפסיק את שיחות הסרק האלו, עלו בתוהו. אני חושבת שיש משהו משכר בדיבור עם עצמנו ועל עצמנו, יש כל כך הרבה מה לומר, דברים, שרק אנחנו יודעים על עצמנו, והעלאת הדברים בקול נותנת את תחושת היחודיות והעוצמה שלנו.(מסכימה עם רפאים)כשאחרים לא יודעים להעריך אותנו כפי שאנו באמת. אז אפשר לומר שאני בחברה טובה, האמת, לא רע בכלל.. חג שמח, ורק דבורים טובים.. גליה.

גליה יקירה! אז גם את בין ההוזים...? כמה טוב לשמוע! זה נורא מעניין מה שאת אומרת שאת מרגישה שמיצית את כל נושאי השיחה בדמיון ואז לא נותר הרבה מה לחדש במציאות. בהקשר זה לפעמים אני רבה עם כל מיני אנשים בשיחות הדמיוניות ומשחררת הרבה קיטור ואז במגע המציאותי איתם אני הרבה פחות טעונה ואומרת את הדברים במין רוגע ובגרות כאלו שאפילו אני מצליחה להעריץ את עצמי על כך. כאילו ממש הרגע טבלתי באיזה מקווה שטיהר וניקז את כל הרעלים. ישוב סכסוכים בדמיון הוא חלק מהאג'נדה של מישהי פה או שאני נותרת עם ההפרעה הזו לבד..? וילדה אשה- נכון, לפעמים העדר ממשות הוא אפילו יתרון. אנחנו סתם פיקציה, הזיה חסרת שחר בלי כתובת. רפאים

היי גל(וילדה אישה ורפאים וגליה...מסתבר שהרבה אנשים מדברים לעצמם...) באמת דיון מעניין נראה לי שהרבה אנשים מדברים לעצמם(הרבה יותר מכמה שמוכנים להודות בכך..). אני בעיקר מדבר לעצמי רק בראש ומנהל שיחות עמוקות עם עצמי(לא מומלץ בזמן הנהיגה..) אבל כשאני מגיע לאיזו מסקנה "מרחיקת לכת" כזו או אחרת אני נורא נהנה מעצמי ואומר אותה גם בקול רם וזה אכן עוזר לסדר את המחשבות בראש כמו שרפאים הזכירה. בעיקרון אני חושב שגם אם הדיבור לעצמנו מייצג מנגנון הגנה כזה או אחר,אם הוא לא גורם לבעיות מיוחדות(חוץ ממבוכה קלה אם מישהו "תופס אותך") אז זה בסדר גמור.וכמובן להיות בטוחים שאנו שולטים בזה... אז מה אתה אומר אודי?כולנו צריכים להתאשפז?(אם כן לפחות תדחה את זה לאחרי החג טוב?)