אודי יקר

היי אודי. ערב טוב. 3 חודשים המתנתי לחזרתה של המטפלת היקרה שלי.. אך כעת היא זרה לי. הטיפול ניזוק. אני לא מאפשרת לה לחדור אלי, אין לי אפשרות לדבר איתה. כל דבר נראה לי קשה לשיחה. אמרתי לה שנראה לי שאני לא סומכת עליה יותר.. שבקלות עזבה אותי. שכעת אני נזהרת. פניה נראים לי אחרים, פחות שלי, פחות אוהבים, פחות יפים, פתאום.. היא כמובן הבחינה בריחוקי.. אמרה שהיא מרגישה שבניתי חומות גבוהות סביבי.. שאני לא נותנת לה להתקרב. הטיפול התקלקל. היא נעלמה לי תקופה ארוכה מדי. לא כתבה. לא התקשרה. ומבחינתי חוויתי סוג של דחיה שיצר אצלי מנגנון הגנה.. ואני אומרת לעצמי "שתלך לעזאזל, לא צריכה אותה!" בתוך תוכי אני רוצה לחזור. אני רוצה שוב אמא.. אך קשה לי. אני לא מתקרבת אליה.. חלק בתוכי שונא אותה. כפי שאני שונאת את אימי. היא ילדה לי אחות. היא עזבה אותי. היא לא התייחסה. וכעת, איך חוזרים? האידיאליזציה פחתה משמעותית. היא איננה עוד מיוחדת כפי שהיתה. היא איכזבה. ובמפנים עמוק עמוק.. שוכן הכאב. כאב שלא מוכן להוציא 'ראשו' החוצה. אך הוא שם. הוא לעולם לא יצא עוד. אינו רוצה לחוש חשוף ופגיע. כמובן שזה משול אלי. אני לא רוצה להיפגע יותר. להיות חשופה פגיעה חלשה תלותית אני פוחדת. היא תאכזב אותי שוב. סבוך לי מדי כל הקשר הטיפולי הזה וחושבת על סיומו. מה דעתך? האם אני בורחת ממשהו? תודה! התייחסות חשובה לי ביותר!!!