אודי פעם הייתי כותבת ככה :'(

אני כבר לא יודעת כלום. אולי. אני יודעת הכל עלי. כמעט. אבל לא יודעת כלום. טפשה. צד כיאוטי. עצלנית. זה מה שאני. כל תהליך בחיים שלי מוביל בצורה כזאת או אחרת למשו מסובך. הכל פה מסובך. לגמרי. גיליתי הרבה דברים על עצמי היום. הרבה דברים קשים.ויש גם טוב. היה . יש. יש לי אוכל. יש לי מקרר וציפה נקיה לכרית. יש לי אפילו שמיכת פוך שתחמם אותי בחורף.. יש לי הורים מדהימים ויש לי משפחה. יש לי נייר טואלט. יש לי מפיף ריח וקטורת. אפילו יש לי נרות. יש לי אנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי, באמת. כל עוד הם לא חיים איתי שעה שעה. אחרת הם כבר מזמן היו מתים. עובדה, אמא שלי אמרה לי פעם שהיא רצתה להתאבד בגללי. היא גם אמרה לי שאני לא יפה, וגם אמרה לי שהייתי הילדה הכי קשה שלה - שלפעמים הייתה רוצה להרוג אותי. ואחרי תהליך ארוך סיזיפי ומרגש, יש בנינו היום קשר מיוחד. אמיתי. מרגש. היום אני חושבת שגם היא רואה בי את מה שאנשים מיוחדים ומשמעותיים לי רואים בי. כל עוד הם לא רואים אותי כל יום. כל עוד. ואני כל כך פטתית. סתם משתמשת בכל המילים הקשות שאמא שלי אמרה לי פעם. כי היום הרי כבר אמרתי - זה אחרת. כנראה שכל האכזבות שלי בתחומים אחרים מובילים אותי למשפטים האלו שהיא פעם אמרה לי, למרות שכנראה סלחתי לה ולמרות שאח שלי אמר לי שאני היחידה במשפחה שיש לה אמא. היום יש לי הרבה ואני לא מזלזלת. באמת. בבקשה, שמשהו יאמין לי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם כל הכלום שיש לי. אני רק יודעת להרוס, להשאב בצורה לא מודעת אל תוך דברים שמכניסים אותי למצבים קשים. וזה ברררר מסובך כי כל הרע הזה קורה תוך כדי כל כך הרבה דברים טובים. זה כל כך סותר, כל כך הפוך!!! אני כזאת ילדה קטנה עכשיו :'( רוקעת ברגליים. מתנגדת למורכבות שבחיים. נכון, זאת הבעיה שלי. לא מפסיקה לבדוק את עצמי, האם אני חכמה.. בא לי לצעוק את זה. שאני כן חכמה. בא לי לאמר לכל העולם ולכל מי שלא רוצה לשמוע אותי. ובעצם, בא לי כל כך לספר לעצמי. לעצמי שמתנגד לי. שאני לא באמת טפשה כמו שאני מפחדת שאני.. ושאני כן חכמה.. ושזה בעצם לא משנה אם אני כן או לא.. ושאני בסדר, ככה, איך שאני.. ואני לא מצליחה. אני לא מבקשת הרבה. רק להיות פשוטה. simple, לא? אני רוצה להיות איכרה, רועת צאן, אמא.. בת זוג.. כל כך רוצה.. זה הרבה לבקש..? לא! אז איפה זה...??? מתי זה יהיה פחות מסובך...?? אף פעם לא!!!!!! קול אומר בי שכשאני אפסיק להתנגד אני אסתדר עם הדברים.. ושאם אני עכשיו מתנגדת.. חשוב שאני אתן לעצמי להרגיש את ההתנגדות. כן, לרקוע ברגליים , לכעוס, לכאוב, לבכות. ואז היא אומרת לי שאני ממש לא חזקה. שאני חלשה ומה אני בוכה על דבר כזה קטן. ואני יודעת שזה מקום שלה, שהיא באמת מרגישה חלשה.. שלה אמרו את זה, שהיא כל כך נפגעה.. ולכן והיא משליכה את זה עלי.. והכי הזוי זה שהיא לא מסכימה לשמוע שכואב לה. היא בעצמה מתנגדת לעצמה. בלאגן רגשי עמוק. כאילו אין סיכוי. יש רגעים שהכל נראה אבוד. מישו..??? אודי.. אני רוצה אותה. למה זה כזה מסובך? כל האנרגיות האלו שסביבי, שקיימים בעולם, לא מודעים ומודעים, אני רוצה לקרוע את כולם לגזרים!!!!!! או שאני אדע את סודות החיים ואבין אותם או שלא!!!!! אני מרגישה שהאוזניים שלי והראש שלי והמצח שלי והמחשבות שלי צורחות לי בתוך הראש ובחוצ לא שומעים כלום!!!!!! רק בתוך הראש שלי. לבד. נילי, די כבר עם כל הרחמים העצמיים האלו. והשיפוט העצמי, בכלל.. את קרועה. קרועה על כל הראש. כואב לך צורב לך צועק בך עוקצ אותך את עוד מעט הולכת להתפוצץ. תרגעי ותפסיקי לעשן שלוש סיגריות פוגעות. את בתולה באישיות שלך. יש בך תמימות מקסימה, את טהורה. אולי את לא באמת רעה, את יפה. את רגישה.. נכון, את רגישה.. תבכי ילדה.. תבכי.. (ואני בוכה.. :'( .. ) איפה מי שיוכל לסבול אותי.. איפה.. אני אוהב. באמת. בנאמנות. במסירות. רק איפה.. דמעות.. גרון חנוק.. הקול מרוסק, השפתיים שלי מתעוותות, הגופ שלי.. אודי.. ממש.. הגרון שלי.. הדם עולה בי ומעלה לי את החום.. ו..קר לי בפנים.. שמשהו יראה את זה.. ירגיש את אותי לגמרי.. (כאן אין עוד מילים שיכולות להביע את הכאב.. כאן יש רגשות.. משו מכיל דבר שכזה???) אלוהים. זה אני, ~נילי~ .

הי נילי יקרה, בא לי לשיר לך שיר ערש מרגיע ומנחם ששרים לילדה אהובה. כמו שיר לשירה - שיר לנילי: "שני ילדה מאומה לא יפגע בך... כל העולם ממתין לחיוכך" אני יודעת שהכל מרגיש מוצף וכל החלקים צועקים ולבד לך. נילי ילדה מיוחדת ורגישה שכמוך. אשה שיודעת ויכולה לאהוב. אני רואה אותך חכמה, רגישה, טובה ומיוחדת ובטוחה שזה רק קצה קצהו... איתך י.

הוי.. איזה מעגל.. כמו שכתבתי לשרית, את הקטנה הרדמתי.. ואת שרה לי שיר ערש.. זה מקסים בעיני, המעגליות הזאת.. נותן, מקבל.. מקבל, נותן.. תודה.. את שליחה שלי הלילה.. כבר מזמן שלא שרו לי שיר ערש.. אולי מעולם לא.. מבט רך, דומע.. ~נילי~

יקרה, אני.. כאן עד שאודי יגיע ..., עברתי פה .. וראיתי אותך , רציתי לומר לך , ש..אני יכולה ל"סבול" פה ו- גם שם.. חוצמזה , בעיניי את מאוד יפה :-) ( אני עדה ..בשקטטט) ואני מבינה את הכאב .. ואת זה שהיא לא שם דווקא עכשיו , אבל זה חלק מההפרדות ממנה?! וזה חלק באמת לא קל .. אולי .. אם לא היית עוזבת שם בבום כזה .. זה היה הרבה יותר מאפשר ..? מה את חושבת נילי ? וכן , אני זוכרת את הסיבות .. וכן .. אני עדין חושבת שאת זקוקה לה , וזה לא הזמן ל(עוד) שינויים דרסטים , את חווה ממילא הרבה .. כולל המעבר .. והתחושות האלה אוי יקירה .. את נוכחת ומורגשת ואת ככ את .. ככ אמיתית ונקייה וחברה ככ טובה .. תנסי לא לשכוח את זה גם שהכי קשה .. אפשר להכיל אותך . ומותר שיהיה גם טוב .. וזה בסדר גם עם התחושות הקשות , העיקר שתשתפי .. ולא תשאירי עם הרק לבד הזה.. חיבוק עדין . כולי תקווה שהמילים שלי לא חזקות מידיי. מקווה שאת בטוב יותר . שלך , שרית

בטח שזה בסדר.. יקרה שלי.. אני .. אני כבר לא בטוחה בכלום.. החיים האלו הם הפוך עך הפוך על הפוך.. הרגע סיימתי להרדים אותה.. את השכנה החדשה שלי.. קטנטונת.. היא ספרה לי שככול שאני אלטף אותה יותר כך היא תישן טוב יותר.. אז ליטפתי אותה.. בעדינות בעדינות.. והיא, כל כך התמסרה.. פני מלאך.. נרדמה תוך שניות.. (לא פלא.. :)) היא הצליחה לרכך אותי קצת.. אולי גם איכשהוא איפהשהוא להרגיע אותי מעט.. איזה טוהר, תמימות.. ילדות.. מקום שרבים היו רוצים להיות בו.. בחלק החיובי שלו.. אני רוצה להיות במקום שלה.. הרכות הזאת, הנאיביות.. הזרימה.. הלוואי.. תודה שאת.. אהובה.. לילה.. ~נילי~

היי נילי יקרה קראתי אותך כמה פעמים.. ואני מודה שלא היה לי קל.. גם בגלל שהזדהתי עם הרבה מהדברים שכתבת.. גם בגלל, ובעיקר בגלל, שכאב לי נורא לקרוא את שאת מרגישה, את שעובר עלייך, את שאת חושבת.. עלייך.. נילי.. אני חושבת שאולי.. אולי.. את יודעת קצת יותר ממה שאת חושבת על הכל.. ואולי דווקא עלייך את קצת פחות יודעת.. אני לא יודעת כמה המילים שלי ישנו לך.. אבל.. אני חייבת להגיד לך.. את כל כך מקסימה ונהדרת. את יפה – בחוץ ובפנים. את חכמה מאוד. את פקחית. את כשרונית בצורה מדהימה. את יכולה – את צריכה- להיות גאה בקשר שיש לך היום עם אמך. תהיי גאה ותעריכי את עצמך על התהליך המדהים שעברת עם עצמך ואיתה. את לא פתטית. ואת לא סתם משתמשת בכל המילים הקשות מאוד שאמא שלך אמרה לך פעם. גם אם סלחת לה, גם אם הקשר שלכן היום טוב, יש דברים שנשארים בתוך הנפש, ויש דברים שהכאב שלהם לפעמים נחרט קצת יותר, יש דברים שכל כך השפיעו במהלך החיים, שהם לא יכולים פשוט לעבור להם.. זה לוקח להם זמן.. המון זמן.. ולפעמים הם עולים וצפים כשכואב וקצת קשה לנשום.. אלה הדברים שהיית רגילה לשמוע "ולדעת" כמעט כל החיים שלך.. אלה דברים שגדלת איתם ועליהם. הדברים האלה נתנו לך בעבר "תשובות" לכל מיני דברים שקרו, שהרגשת, שחשבת. אבל עכשיו כשאת יודעת אחרת.. את יכולה להילחם בהם.. יש לך היום הרבה דברים. באמת שיש לך. ותאמיני לי שאת יודעת לעשות עם הדברים האלה הרבה יותר מ"רק להרוס". אני יודעת גם שזה באמת קשה להתמודד פתאום עם דברים ש"יש". כשלא מלמדים ילד מה לעשות עם "יש" , כשילד גדל עם יותר מידי "אין" – כשהוא גדל הוא צריך ללמוד.. ממש ללמוד מה לעשות עם ה"יש" שפתאום הוא מגלה, מבין או רואה... אז אל תהיי כל כך קשה עם עצמך.. תני לך את הזמן והאפשרות ללמוד.. את חכמה נילי, את תלמדי איך להתמודד עם ה"יש" איך להכיל אותו. ו.. נילי, אם מישהו יכיר אותך, את יכולה להיות בטוחה שהוא ירצה להיות איתך. גם אם יהיה איתך כל יום. באמת. והחיים.. הם מסובכים כי ככה הם.. חוצמזה, אם הם לא היו כאלה, לא היה לנו מעניין פה... :) ~חיבוק~ (אם לא מתאים לך, זרקי אותו לים..) שיר

היה חשוב לי לשמוע אותך.. את המילים שלך, הרגשות.. ומה שהיה לך להגיד.. לפעמים כשאתה נמצא במקומות נמוכים יותר חשוב שמשהו יבוא ויבליט את האיכויות שבך.. הפעם זאת היית את. וזה שזו את, זה מאוד מיוחד עבורי. התגעגעתי.. תודה.. ולגבי החיבוק.. אני חושבת שלים זרקו כבר הרבה חיבוקים.. הפעם, אני מודה, אני צריכה אותו.. ו..אולי גם את? .. מחבקת בחזרה.. לילה טוב ושינה מתוקה.. ~נילי~

נילי יקרה ! אם את מתכוונת לאמא שאותה את רוצה כלכך, היא בתוכך.. חפשי אותה , אני בטוחה שתמצאי. היא תנלם ותרגיע אותך.

היי נילי לילה טוב, מה שלומך? כתבו לך פה אנשים מילים כ"כ יקרות שמראות כמה נוכחות יש לך וכמה אהבה את מעוררת ולא נותר לי אלא להסכים עם כולם... יש לך עושר בפנים שמסבך לפעמים את הענינים ואני מאוד מבינה את הצורך הזה שלך פשוט להיות פשוטה ונגישה בלי כל הסערות האלה. אני גם אדם של קצוות והתחושות אצלי מאוד חזקות למעלה ובתהומות. זה מביא לפעמים לסחרחורת ולהרגשה שהחיים בלי רצף, כל הזמן נקטעים מארועים חיצוניים. קצת להרגיש מריונטה של החיים שהחיים עושים בך שמות ואת פחות יכולה להפעיל אותם. אבל מהמעט שסיפרת נשמע שאת בתהליך כזה של להחזיר לעצמך בחזרה את המושכות את השליטה- לא בחיים אלא באיך את חווה אותם. ואני אפילו קצת מקנאה על היכולת שלך להכיר בזה שאת בתנועה ושאת כנה מספיק עם עצמך לראות את החלקים הטובים שלך. זו ממש צמיחה. ואני נורא שמחה בשבילך למרות שזה בטח מבהיל קצת להרגיש שאחרים רואים את זה. כי אז מתחילים אולי קצת להאמין בזה ורוצים גרסה טוטלית של הטוב ואז ה'רע' הלא מתחשב הזה מזדנב לו פתאום... ואכזבה. וזה קצת מתקשר לחלום היפה שחלמת על ההמשכיות למרות הקוושי (וכתבתי לך שם...) אבל פה אני נזהרת ואומרת שהכנסתי לפה קצת את עצמי. את יכולה בהחלט לסנן את מילותי אם אין התאמה. אז מה אוכל לומר לסיום? תמשיכי להשאר עם עיניים פקוחות ולראות את הדרך הנפלאה שעשית- לפעמים גם העיניים של האחרים יכולות לעשות מה שהעיניים שלנו מסרבות. שלך ומקווה בשבילך לטוב רפאים

את יודעת, שמתי לב שכל הנשים שמשמעותיות בחיים שלי מתבלבלות מאוד בתוכי.. מי זה מי וממי אני מקבלת ונותנת מה.. פרויד היה איש חכם.. ושליח טוב..

את לא פתטית, יש לך יכולת להרגיש ולחוות, בלי למחוק בלי להסתיר ולהססתר, את בוכה סולחת גם לעצמך ורואה מאוד. וגם כותבת יפה.איזה עושר! שתהיה שנה טובה.

תודה.. שנה טובה ואיכותית גם לך..

אני חייבת לשתף.. מאוד מאוד חימם לי את הלב לראות את העץ שגדל תחת הדברים שלי.. זה בדיוק מה שהייתי צריכה.. אנשים סביבי.. שיהיו איתי.. שאהיה פחות לבד.. יש למקום הזה כח מיוחד.. חיבוק קבוצתי, מתאים? :) גמר חתימה טובה לכולנו.. מגיע לנו שנה טובה! אין לי ספק בכך.. :) ~נילי~