אוף

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/09/2009 | 21:04 | מאת: רויטל

איך הבית שלי נראה. בלגן אימים. איזה דיכאון.

07/09/2009 | 13:19 | מאת: סוריקטה

אהלן רויטל, צודקת, חתיכת אוף... משימה קשה לנפש - סידור של בלאגן. לשמור על הסדר שהושג זה אפילו מסובך עוד יותר. באופן מוזר, נראה לי שלפעמים אפשר למצוא איזה ריגוש בתחזוק מצב של אי-סדר-משווע. אבל, בסה"כ הוא גם גורם לסבל, גם לבושה, אז אני מניחה שיש איכשהו רצון לעשות קצת סדר. אין לי מה לחדש במיוחד, אבל הפטנט המוכר שלפעמים יכול לעבוד הוא ההדרגתיות. לבחור פינה קטנטנה שאת מאמינה שאת מסוגלת לעמוד בכאב של הסידור שלה. להתחיל במשהו ממש פיצי (ולזכור שגם לזערור הזה יש משמעות), לראות אם את עומדת בכך. אם היה זעזוע - לתת לעצמך זמן להירגע, עד שתוכלי שוב ועוד קצת. כן, גם להתחלה הקטנה הזו צריך תעצומות. לא תמיד פשוט כשאת מרגישה שהכל סוגר עליך מכל הכיוונים. ועוד משהו, ותלוי במצב, אבל כשאורחים מוזמנים או בכלל אדם כלשהו עומד לבוא, לדעתי, בחלק מהמקרים, גם זה יכול, לעורר סוג של מוטיבציית סידור. יודעת שלפעמים מנסים למנוע את האפשרות הזאת גם. מחניקים ולא חושפים את הבלגן לעיניים אחרות. בכל מקרה, מקווה שאפשר אולי קצת לעשות דבר מה. עד לעונג הבא P-: ועכשיו בקליל - יאללה, בואי תראי את הבחורצ'יק הזה שצריך "לעזור לו לסדר ת'חדר" ;-) http://dagobah.biz/flash/incriminate.swf בחיוך ובסליחה ששוב המלל די רב, סוריקטה וחוק האנטרופיה

07/09/2009 | 18:14 | מאת: גלי

הי רויטל, הי סוריקטה, אויש, איזה משחק מעצבן, פשוט בגלל הסיזיפיות שבו, נדמה שהגעתי לזוועה האחרונה והצלחתי להעלים אותה, ואופס, הנה נוספו עוד 4 חדשות... מתאר יפה גם את המציאות הנפשית... רויטל, אני מומחית בהחבאות, שזו גם שיטה (שאני לא בטוחה אם אני ממליצה עליה בחום), אבל בכל זאת... יש משהו מסחרר בהרגשה של "סידרתי את כולם" והם חושבים שהכל נורא יפה, כשלמעשה... אבל למה אני מכניסה לך רעיונות רעים... כדאי שתקשיבי לסוריקטה (-: אה, הצלחתי לחשוב בשבילך על טיפ שיכול להועיל: לבקש עזרה! כשהייתי קטנה לימדו אותי בגן כל מיני משפטים כמו טובים השניים מן האחד, ואמירות חוכמה לגבי חשיבות שיתוף הפעולה. זה בטח יכול להפוך את המשימה ליותר חביבה. גלי

07/09/2009 | 22:58 | מאת: רויטל

כל מילה דבש, תודה מתוקה, רויטל

07/09/2009 | 19:09 | מאת: גליה...

היי רויטל, אני מקווה שהספקת בינתיים לסדר את הבית, והדיכאון פחת.. אני מודה שגם אצלי בלאגן מייצר דיכי, אז כפעולת מנע, אני מסדרת ומארגנת כל היום... אוף... זה מעייף נורא...!! ביי, גליה.

08/09/2009 | 00:14 | מאת: רויטל

גליה כן סידרתי, ככה,מהר,לגמור, בואי נודה שגם כשיש סדר אין מי יודע מה רגיעה ,יש לחץ שיישאר מסודר, יהיה בסדר, תודה לך .

07/09/2009 | 19:12 | מאת: ילדה ואישה

הי רויטל, כמה אני מבינה את הרגשתך. אחד הדברים הכי מעיקים עלי זה שאני בלאגניסטית נוראית. ועוד חיה עם איש מסודר מאד. את יכולה לדמיין את ההשלכות. שמת לב שכשאומרים על משהו שהוא "בסדר" למעשה אומרים שהדברים במקום שלהם? לעומת זאת אנחם אותך שקראתי איפשהוא שאנשים מבולגנים הם יותר יצירתיים י. י.

08/09/2009 | 00:08 | מאת: רויטל

תודה יקירה וואו,זה נעים היחס הזה, בעלי גם הוא התייאש מזמן,זה מה יש, מה לעשות.

08/09/2009 | 00:18 | מאת: רפאים

http://www.slidex.co.il/watch/6152/דירה%20או%20מזבלה היי רויטל, לפעמים מבט על בתים מבולגנים יותר יכול אולי לעודד במעט (רמז- הלינק למעלה) אם לא לפתור את הבעיה. אני הרבה פעמים מדמיינת גמדים טובים וקטנים שעושים מלאכתם נאמנה. הפטנט הוא כזה: את הולכת לישון וקמה בבוקר לבית מסודר. אנסה להגיע איתם לאיזשהו הסדר ואולי תצליחי גם את להתעורר בבוקר למציאות חדשה... רפאים

09/09/2009 | 16:45 | מאת: רויטל

הי רפאים {איך השם הזה קשור אלייך תזכירי לי} אז עכשיו אני רק מחכה לגמדים... תודה יקרה

הי רויטל, בלאגן=דיכאון, דיכאון = בלאגן. את יכולה לבחור בכל אחד מהם, לפעול עליו, ואז גם השני ישתפר. כלים שלובים. מקווה שמסודר ונחמד יותר הלילה, אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית