she

הי אודי, מה שלומך? אתה יודע, פעם, בטיפול הקודם שהייתי בו, הייתי כותבת כאן הכל. אני חושבת שכל הטיפול הקודם שלי פרוש כאן, כולל המחשבות שבין הפגישות. היום אני מנסה להימנע מזה- זה נראה לי מאוד לא מתאים.. אני לא צריכה לעשות מאמץ ולהתאפק- פשוט אין לי צורך לפרוש פה הכל- זה נראה לי אישי. היום, אולי לראשונה, אני קצת מרגישה צורך כזה שוב.. אני לא אעשה את זה, כי .. לא יודעת, נראה לי שקצת השתניתי ובעיקר אין לי סבלנות לשבת כאן שעות עכשיו ולהנות באמת מהכתיבה, לנסח מחדש, לחשוב על מילים, להיבלע ברגשות. אין לי סבלנות. אבל אני בכל זאת מרגישה צורך קטן "לפדר" פה את הטיפול שלי (מהמילה פודרה).. לא יודעת למה דווקא זה הדימוי שקפץ לי לראש.. לא בגלל הקישוט והייפוי, אני חושבת, אלא בגלל הנגיעות הקלות, רכות וענוגות, על הלחי, בגלל פתיתי האבקה שמרחפים קצת באויר אחרי.. אני לא מתאפרת, אבל כרגע זה מרגיש לי מגע נורא אישי ואוהב, רך וענוג.. "ענוג" זו מילה שלה :-) אני לא בטוחה שאני יודעת ממש להרגיש מילים כאלה.. זו מילה שקצת מביכה אותי.. אבל אני לומדת להתרגל :-) היה לנו "שיעור" טוב השבוע.. אני לא בטוחה אם גם היא הרגישה בזה.. באתי כעוסה, באיזה ריב פנימי, ויצאתי אחרת לגמרי.. אני לא חושבת שיש עוד מישהו כמוה, שיכול לדייק אותי ככה. היא אומרת שהיא מתאמצת, וכנראה שאחרת זה לא היה מצליח, אבל היא גורמת לזה להרגיש נורא טבעי.. גם המילים שלה, וגם מינון הקירבה שלה, כל כך טובים לי.. כשאני הודפת, היא קצת מתרחקת, אבל לא עד הסוף.. הכל ממש בדקויות.. כאילו יש לה דרך להרגיש באופן תת-סיפי, תת-עורי אולי, את מה שאני רק מתחילה להרגיש, לקרוא אותי בעדינות.. היא עדינה. עדינה ורגישה וחכמה מאוד. לא רק במילים שלה היא חכמה. גם בהבעות הפנים, בשינויים הקטנטנים בטון הדיבור, בעצירות הזעירות בשטף הדיבור, בדיוק במקום הנכון.. במבטים שלה. הם באמת חכמים. בחיוכים שלה :-) ואני לא יודעת להגיד אם אני אוהבת אותה או לא.. אהבה זו מילה כל כך גדולה ולי קשה קצת להתחייב להיות שייכת ל.., אבל היא כל כך טובה לי. לא בקלות אני מתקרבת, ולא לאורך זמן, אבל אם אצליח, היא באמת האדם הנכון לי.. אם אצליח לתת לה ללמד אותי, אלמד לא מעט.. אם רק אצליח להתקרב באמת.. היא חמודה לילך ועדיין לא יצא לי רך כמו שמרגיש בפנים.. כי גם בפנים זה עם סייגים וגבולות ואמצעי זהירות.. כך אני מרגישה. "כמה קירבה זה דבר קשה".. כך היא תמיד אומרת לי, בהבעה רצינית וכנה. ואני מבינה את המילים שלה רק בדיעבד. הלוואי שהדמות הקטנה שבי, הליבה הרצינית שלי, שמנווטת וקוראת את המציאות נכון ומדוייק, הנווט, שנותן לי לפעמים להשתולל בתוכי ממש, לפחד מאוד או להרביץ חזק, כי הוא יודע שזה בסדר, שהכל בסדר. הלוואי שהליבה הזו הייתה יכולה לפגוש את הליבה שלה, שלה באמת-פנימה, וללחוץ לה את היד בהערכה וחיבה גדולה. הלואי שהיינו יכולות להיפגש גם כך. הנווט שלי עם הנווטת שלה.. להתראות בנתיים..

אני מוצאת את עצמי נחשפת שוב מהקלעים. כתבת כל כך יפה לילך. ואפשר לשמוע את הרגש הכל כך אחר שיש לך עבורה. אני גם כל כך מבינה את הצורך הזה שלך לכתוב, לעבד ולשתף את הסביבה, דוקא כאן בפורמט הציבורי כל כך. זה , מבלי ממש להכיר אותך, נראה לי אחר לחלוטין מלילך המציאותית, שמצטיירת בעיני הרבה יותר מופנמת. ושוב: כתבת כל כך יפה. לו הייתי את הייתי רצה להראות את הכתוב לה. היא כל כך תבין ותתרגש, אני ממש יכולה לדמיין את זה. הייתי רצה גם כדי להיות מוחמאת על ידה. מוחמאת על הרגישות והמידה והדמיון. הנה קבלת את המחמאות ממני אבל הטעם אינו מתקרב אפילו. שלך טל

תודה טל-טל :-) נחמד הניק שלך.. אני נזהרת.. הרבה פעמים התרגשות כזו, אולי שלה ממני ושלי כמובן ממנה, גורמת לי להרים את האף :-) ואז הכל צונח, ופתאום אין לי צורך בזה ו"אולי בשביל זה מלכתחילה כתבתי- כדי לסחוט ממנה...", ואז זה מתגלגל לי למשהו אחר, פחות רך ומוגן.. אני כל הזמן הלוך ושוב.. אז כרגע אני מאוד נחה ומתרפקת בחיבוק שלה (וגם אזרתי אומץ וכתבתי לה), אבל אני זהירה וגם היא זהירה, ובגלל זה אני כל כך אוהבת אותה. מחממות את הלב, המילים הטובות שלך.. ממש תודה ;-) (זה סמיילי סמוק-לחיים) שיהיה ערב נעים, (אצלי כבר קצת קריר בערבים..) לילך ועל הדרך... בגלל הכותרת שבחרתי מתנגן לי השיר הזה כבר יומיים בראש :-) לא בטוחה שכל המילים ממש מתאימות, אבל חלק אולי קצת http://www.youtube.com/watch?v=-hguUpdfPZ0

הי לילך, פרח ענוג אני חושבת על השיר SHE כל היום מאז שקראתי את ההודעה שלך, לא יודעת אם כותרת ההודעה קשורה למילות השיר, קצת נראה לי מתאים. קצת שיר על התאהבות. מקווה שזו לא מילה מפחידה מדי. אני גם אחרי פגישה עם ההיא שלי, ל'יודעת איך לקרוא לה כאן... ופתאם נראה לי שהייתי יכולה לתת גם לה את השיר הזה. גם קצת התאהבות. מעניין שאני חושבת על כך בפגישה שדיברתי על ההתאהבות הנוכחית בדמות הראשונית הלא זמינה, אז, עכשיו. מקדישה לכן את השיר מקווה שיתאים She May be the face I can't forget The trace of pleasure or regret May be my treasure or the price I have to pay She May be the song that summer sings May be the chill that autumn brings May be a hundred different things Within the measure of a day She May be the beauty or the beast May be the famine or the feast May turn each day into a heaven or a hell She may be the mirror of my dreams The smile reflected in a stream She may not be what she may seem Inside her shell She Who always seems so happy in a crowd Whose eyes can be so private and so proud No one's allowed to see them when they cry She May be the love that cannot hope to last May come to me from shadows of the past That I'll remember till the day I die She May be the reason I survive The why and wherefore I'm alive The one I'll care for through the rough in ready years Me I'll take her laughter and her tears And make them all my souvenirs For where she goes I've got to be The meaning of my life is She She, oh she שיהיה עירסול רך וענוג בין הצלילים ובין השתיקות שלך גלי

גלי :-) נראה שקראנו מחשבות... אני שמחה שגם אליך זה מדבר קצת.. וגם אני לא יודעת איך לקרוא לה פה, לההיא שלי :-)) אז עכשיו אפשר להקשיב לשיר בלי רק למלמל את המילים בשקט (ולטעות), עכשיו אפשר ממש לשיר :) (הטוטליות של הבחור קצת מפחידה, אבל אם אני מתעלמת ממני- זה ממש שיר מקסים). תודה שבאת! :-) לילך