טיפול טוב

הי אודי, כתבת לי אתמול בעץ "היא חזרה" שאין "צריך" - כל טיפול יכול להיות טוב אחרת. מסכימה. אבל כן שואלת, האם טיפול שבו יש לי תחושה שהמון מדובר אבל לא באמת נוגע בפנים - האם זה לא אומר שאולי זה לא זה? ואני יודעת שאני יכולה להרגיש. אולי אם זה היה הטיפול היחיד הייתי חושבת שאני לא יכולה אחרת. הרגשות היחידים שיש לי הן חיבה כלפיה ואי רצון לפגוע בה.אני לא מרגישה כמעט כלום לעצמי בפגישות. גם אם הנושאים מאד טעונים אני בעיקר מרגישה שזה תיאוריטי. וגם זה שאני מחליטה מה היא רואה, גורם לכך שיש לי תחושה שהדברים יותר מודעים, יותר בשליטה, אני שמורה ושומרת. פחות נוגע בתכנים הלא מודעים העמוקים.לפעמים אני אפילו חווה את זה כאילו שתינו יושבות ומנתחות מישהי אחרת ומביאות תובנות (לפעמים חכמות). בעייתי לא? מכיוון אחר, זה כמו במערכת יחסים, כשיוצאים עם מישהו והוא כליל המעלות (חכם, נאה, מצליח וכו') אבל משהו חסר. להמשיך לצאת איתו? י.

הי ילדה ואישה יקרה, גמני מצטרפת... ראי, לדעתי, כדאי לך להעלות את הרגשתך שחסר לך האקשן, הקצוות, העוצמות, וגם לדבר על הגעגוע. אליו. אולי גם לתקופות מסוימות אחרות בחייך. אז לומר, ובמקביל להזכיר שאת חוששת שאמירה שכזו עשויה לפגוע בה (אם זה כך), אבל, בכל מקרה, לא להיות מונעת מכוחן של החששות, ובעקבותן גם לשתוק את הדברים. כלומר, לנסות, למרות שלא קל או נוח... איני מכירה פרטים, כמובן, אך רעיון שעלה בדעתי ואפשר לנסות לחשוב עליו הוא, שאולי כעת את שומרת/מגנה (לא במודע) לא להרגיש נגיעה עמוק בפנים, בשל חרדות מהעוצמות שבטיפול הקודם, כי אולי הן גררו סיום טיפול בטרם עת, והפסקת קשר? בכל אופן, כפי שאני מכירה בטיפול שלי וגם מקריאה בפורום, חומר מסוג זה הוא חומר טיפולי שמטפלים כבר ראו ויראו ויודעים טוב מאד להתמודד איתו מקצועית. אז בעיניי חשוב לומר שאת חווה את הקשר איתה כמשהו רדוד-שטוח יותר ותוהה "האם הטיפול עובד" וכו'. בקיצור, אומר לך משהו לא חדשני או מקורי במיוחד - שווה לא להתחמק, לאזור אומץ ולספר לה בגילוי לב בעצם כל מה שהזכרת בהודעותייך האחרונות. בי, סוריקטה

הי סוריקטה יקרה, כתמיד בכל תגובה שלך מוצאת לי משהו חדש לחשוב עליו... הפעם זה המשפט:"אך רעיון שעלה בדעתי ואפשר לנסות לחשוב עליו הוא, שאולי כעת את שומרת/מגנה (לא במודע) לא להרגיש נגיעה עמוק בפנים, בשל חרדות מהעוצמות שבטיפול הקודם, כי אולי הן גררו סיום טיפול בטרם עת, והפסקת קשר?" לא חשבתי על זה ככה.מדבר אלי. לגבי לדבר איתה, כן דיברנו רבות על כך (היא הגדירה זאת שהליבידו שלי לא בטיפול) ועל "בעיות" נוספות בקשר שלנו. הייתה בעבר תקופה שכמעט עזבתי את הטיפול כי היא ניסתה להציל אותי ממשהו ואחר כך היה קשה לי לסלוח לה למרות התנצלויותיה. אבל משהו אחד שמחזיק אותי אצלה כבר שנה, הוא שאני יודעת שהיא אוהבת אותי. זה מרגיש לגמרי ככה. האכפתיות שלה. הרצון שלה שיהיה לי טוב. כנראה שלא מוצאים כזה כל יום. י.

היי ילדה אשה... האמת שרציתי להגיב אליך קודם אבל נושא הטיפול כ"כ טעון עבורי שאני פוחדת שוב להשאב מטה. קודם כל רציתי להודות לך על תגובותייך התמיד מעוררות מחשבה שם למטה בעץ. מנסה ליישם את רעיונך של מוטיב הפיכת הזאב לכבש אולי יום אחד אצליח... אני חשה שיש כמה דברים משותפים אולי בהתנסות שלנו שאולי כדאי שאומר. אני גם מאוד מכירה את תחושה של טיפול 'פרווה' שכביכול נוגע לא נוגע ומנגד טיפול שיש בו כ"כ הרבה טלטלות רגשיות שמשפיעות ממש על החיים והופכות אותו לעיקר. מן הסתם גם אצלי זה היה קשור במטפל אשה או גבר בהתאמה. כנראה (לפחות אצלי) שהחיפוש של דמות האב במטפל מאפשרת את ההעברה החזקה הזו. אצל מטפלות נשים השתדלתי להביא את החלק הנורמלי שלי יותר, יותר התרחש שוויון בחדר כמו קשר של עמיתים אותו את מתארת. אצל מטפלים גברים יכולתי להרגיש יותר את הילדה, להביא את החלק ה'מופרע' יותר הפחות מתפקד והבשל ולכן אולי גם להרגיש יותר. היה את הריגוש הזה שכלל בתוכו לפחות אצלי גם תחושת פחד וחרדה. גם העיסוק רוב הזמן היה בקשר הבין אישי בתוך החדר. אני מודה שעם אשה היה לי פחות מעניין לדבר 'עלינו' והעדפתי יותר לדבר על עצמי. אולי יש לך רצון להביא משהו אותנטי מתוכך ואת מתקשה להאמין שהמטפלת הנוכחית תוכל להכיל את זה, תתפרק אולי. אבל מסכימה עם כל מה שנאמר לך שיש מקום לבדוק את זה איתה. לפעמים טיפול יכול לבוא ממקום רגוע ולא בהכרח מטלטל ובכל זאת להשאר אפקטיבי. יש משהו אפילו 'נכון' ושפוי ביציבות לפעמים... מקווה בשבילך לטיפול 'טוב', רפאים

היי, מה שלומך ? תרשי לי , אם היית נשאלת בפשוט "האם את באמת רוצה להמשיך ללכת אליה, מה היית עונה?

הי רויטל, תודה רויטל על השאלות הטובות. האמת שקשה לי להגיד,כי אני כן רוצה ללכת אליה, אבל לא בטוחה שזה מספיק. י.