עץ שלי

באה להיות איתך בעץ שלך נשב יחד בלי מילים? י.

ינשוף הנחלים... שיפרח ויצמח העץ ויזמין את כל חיות היער להשתופף בצילו. רפאים.

כואב לראות את העץ שלך מרגיש נטוש .. והנה .. ראית כמה אוהבים אספת לצידך.. גמאני באתי , להיות לידך בשקט ..עד שהמילם יחזרו מותר גם בלי מילים. שלך.שרית

סוריקטה הטובה, גם ללא מילים, את זוכה לביקורים, סוג של מפגש - ללא אומר ודברים.. בהערכה, גליה.

כל אחד והעץ שלו. כל אחד מדמיין עץ בצורה קצת שונה... יש עץ שופע עלים ירוקים ופורחים... יש עץ עבה בעל עלים יבשים... יש עץ קירח ואדיש... יש עץ זקן ובודד.. ישנם עצים שמחבקים חיבוק, שמרגיעים אותנו בזכות צלם העשיר.. לשבת תחת עץ מבלי לומר מילה.. אך בתחושות רבות פנימה. עץ. איזו מילה. איזו משמעות. גם מצל. גם דואג. גם נותן פרי. והעץ מחובר הוא לאדמה.. מחבר אתנו לאדמת נפשנו. עץ. תודה סוריקטה שהזכרת משמעו של עץ... ואותי אישית, אסוציאטיבית זה לקח רחוק בדימיון למקום טוב ונעים.. ובתוך כל המולת החיים, העבודה והרעשים מסביב תחושת העץ חסרה לי מאד. ואסיים מתוך קטע מן הספר "העץ הנדיב": פ??ע?ם א?ח?ת ה?י?ה ע?ץ... ו?הו?א א?ה?ב י?ל?ד ק?ט?ן א?ח?ד. ו?כ?ל יו?ם ה?י??ל?ד ה?י?ה ב??א ו?או?ס?ף א?ת ה?ע?ל?ים ש??ל ה?ע?ץ ו?עו?ש??ה מ?ה?ם כ??ת?ר?ים ו?מ?ש??ח?ק ב??מ?ל?ך? ה?י??ע?ר. הו?א ה?י?ה מ?ט?פ??ס ע?ל ה?ג??ז?ע ו?מ?ת?נ?ד?נ?ד לו? ע?ל ה?ע?נ?פ?ים ו?או?כ?ל ת??פ?ו?ח?י-ע?ץ. ו?ה?ם ה?יו? מ?ש??ח?ק?ים ב??מ?ח?בו?א?ים. ו?כ?ש??ה?י??ל?ד ה?י?ה מ?ת?ע?י??יף, הו?א ה?י?ה נ?ר?ד??ם ב??צ?ל?ו? ש??ל ה?ע?ץ. ו?ה?י?ל?ד א?ה?ב א?ת ה?ע?ץ מ?א?ד מ?א?ד. ו?ה?ע?ץ ה?י?ה מ?א?ש??ר. א?ך? ה?ז??מ?ן ח?ל?ף לו?, ו?ה?י??ל?ד ה?ל?ך? ו?ג?ד?ל. ו?ל?ע?ת??ים ק?רו?בו?ת ה?ע?ץ נ?ש??א?ר ל?ב?ד?ו?. שלכם, רונה

הי כולם, במקור, כנראה, היו בו מילים לא כתובות, לא מחוברות, לא ברורות, בעץ פרא הזה. לא אלו. אחרות. לגמרי אחרות. העץ שלי דווקא צמח על קו ביוב של רמת חובב. אחלה הזנה. היו עלים. היו התפצלויות. כנראה שהרבה יותר מידי מהם. לא זו בלבד, אלא, שהענפים צמחו במן זוויות מוזרות ועקומות. חלקם קשורים רק לכאורה ללב העץ. בעצם מן מנותקים כאלה. תלושים. ואפשר היה להבחין, אולי, שענף נשען על ענף. זו הייתה לכל אחד מענפים התמיכה היחידה. רובם תלויים על בלימה. תוצאה לזוויות, למבנה ולעומס, הענפים והגזע כרעו תחת כובד המשקל. העץ התפרק, גם הרס וניתק כל מיני חוטי חשמל במסלול נפילתו, קני הציפורים בסבכיו, גם הם איבדו אחיזה. גוזלים אבדו. מי ששהה בקרבתו נמעך-נכבש. לבסוף, הוא נותר כרות-קרוע-שורשים, נוטה- שכוב על צידו, אפילו לא דואגים לפנות את מה שהוא היה משם. עץ הומוריסטי משהו. ומבויש. ומיובש. "ועכשיו... אני פשוט, שמח. פשוט, שמח. אין לי מילים לתאר את האושר הזה..." המממ... טוב... ייתכן שלעץ יש נטייה קצת להבריח עכשיו, להכביד מאד משקל, אז, מאחר שבעיניי נורא לא פייר לבעוט-להבריח כך, או, נגיד, להיעלם-להדאיג כך, בוודאי לא כלפיכם וברגישויותיכם העדינות, ובתקווה שאפשר יהיה יותר למהול כאב מתומצת, אשלח את אהבתי לכל מילותיכם (קראתי את כו-לם), שיהיה ליל מנוחה