חוסר יכולת להתמודד עם כשלונות

שלום לך פסיכולוג, קצת עליי אני חיילת בת 19 שכל חייה אבל כל חייה הצליחה בלימודים במבחנים,ואף סיימה בהצטיינות יתרה בה"ס במתמטיקה ואנגלית 5 יחידות. הייתי מלאת בטחון ואמונה עצמית שאגיע רק לאן שארצה. לפני כעשרה חודשים התגייסתי לצה"ל ואז התחילה שורה של כישלונות.התגייסתי לצבא כמש"קית חינוך ותפקדתי מצויין ביחידה שהגעתי אליה ואף ממש רצו שאצא לקצונה,קיבלתי חוות דעת מהממת ,אחת הטובות,שאין הרבה כאלה (באמת!) לצערי מפקדיי לא יכלו להשיג לי הקצאה למבדקים (מבחני קצונה הבודקים את התאמתך לקצונה) וללא הצלחה במבדקים אי אפשר לצאת לקצונה. התעקשתי ממש לצאת לקצונה ללא מבדקים ומבדקים אעשה בהמשך. מפקדיי הסכימו לשלוח אותי לפחות להכנה ותוך כדי הכנה אקבל מבדקים. ההכנה ארכה 4 שבועות שבמהלכם דחו לי תאריך 3 פעמים ליום מבדקים ,עד שהגעתי ליומיים האחרונים של ההכנה ונשלחתי למבדקים מיואשת מתמיד. למה מיואשת? רוב הבנות בהכנה (58 מתוך 62 ניגשו למבדקים ועברו) וכל יום דאגו לחלחל לי..מה תעשי אם לא תעברי מבדקים? את לא לחוצה מהנושא? כל הזמן עניתי להם שלא..קטן עליי ...ואני לא פוחדת מזה.. אז כן,יומיים לפני הוועדות סוף הלכתי לתל השומר למבדקים ועד השעה 11:00 הלך לי מצויין,אולם במהלך המבדקים מול המחשב התחלתי לישאול את המאבחנת הפסיכוטכנית די הרבה שאלות טכניות:כמה זמן נשאר,האם המבחן הראשון הסתיים; בסופו של דבר שהגעתי לריאיון פסיכולוג המאבחנת הפסיכוטכנית הלכה לפסיכולוגית וסיפרה לה ששאלתי המון שאלות,בריאיון פסיכולוגית אמרתי ששאלתי שאלות טכניות בלבד.והפסיכולוגית שאלה אם אני נלחצתי.מיד אמרתי לה שלא,בכל זאת קצין לעתיד נלחץ? מה פתאום. היא המשיכה להתריס נגדי המון שאלות,ותוך כדי שהיא שואלת אותי אמרתי לעצמי,זהו היא מכשילה אותי חבל ליעל הזמן,ואחרי שתי שניות הבזיקה בי מחשבה נוספת:לא,אל תחשבי כך תעני לה כמו שצריך קיבלתי תשובות למבדקים קיבלתי 11,נמוך ביותר כאשר ציון עובר הוא בין 13 ל-25, בנוסף במהלך ההכנה התייאשתי מאיכות האנשים שנמצאים איתי (רמה נמוכה מאוד) ואני סוג האדם שלא מסתדר כל כך עם בנות,יותר עם בנים מבחינה חברתית.אחת הבנות שהייתה בצוות שלי שנאה אותי ממש עוד מתקופת הטירונות ודאגה למרר את חיי לאורך כל ההכנה ולהסית בנות רבות נגדי .ההכנה הייתה מאוד אינטנסיבית ומלאה בתכנים וכמה פעמים הבזיקה בי המחשבה:"למה את עושה את זה לעצמך? למה את מתעללת בעצמך". חשוב לי להגיד שעכשיו שנפלטתי מקצונה,כולם שואלים אותי כמה קיבלת במבדקים ואני עונה להם שנכשלתי,הם פשוט לא מאמינים והם בהלם,"את,את נכשלת?" לא יכול להיות. הם האמינו בי כל כך.הפכתי למושא אכזבתם אשמח לדעת איך להתמודד עם כישלון זה תודה ויום טוב!!

הי שירן, לא פסיכולוגית, אבל רוצה לכתוב לך מזוית של מי שמכירה וחוותה תחושות דומות. מכירה את התחושה של להיות הכי מצטיינת ואז הפעם הראשונה שהכתר הזה מוסר מהראש... ועוד יותר גרוע, לא רק לא להיות הכי טובה אלא ממש להכשל. תארת פה מאד ברור את השתלשלות העניינים שיצרה לחץ, כאילו בלי לחץ. בולט גם הרצון שלך שנדע/שאודי ידע שבמקומות אחרים הצטיינת. שאת לא תמיד נכשלת. אני חושבת שכאן גם טמון המפתח להתמודדות. כי ההתמודדות הקשה עבורך (כך נראה לי, אבל אולי זו רק תחושתי שלי) היא עם העובדה שהסביבה רואה את הכשלון, שאת הופכת "למושא אכזבה". ואם תרשי לי, עוד יותר מפחיד (שוב אולי זה רק אצלי) מה יקרה אם יום אחד כבר לא יתאכזבו אלא יראו אותך כחלשה או כלא מסוגלת. אם זה אכן כך, הפתרון צריך לעבור דרך העבודה על התפיסה העצמית שלך, עם פחות דגש על איך רואים אותך אחרים. זה לא פשוט - מניסיון. אבל אפשרי. בהצלחה לך שירן. עוד יהיו הרבה מאד הצלחות ופסגות עבורך י.