אין

היי אודי יושבת כבר זמן מה, רוצה לכתוב ומסתייגת.. בסוף החלטתי בכל זאת.. המצב שלי ממש רע (בלשון המעטה), וזה מתבטא גם באובדנות. במין אבסורד שכזה, המטפלת טוענת שזה נובע מכך שדווקא אני מתקדמת.. שעכשיו אני יותר מחוברת לרגשות וכו'. אבל לכן אני גם הרבה יותר רגישה ופגיעה. היא טוענת שזה אחד המצבים הכי מסוכנים להיות בהם.. היא טוענת גם שחוסר השינה שלי והתזונה (הלקויים בחסר מה) מקשים עוד יותר על ההתמודדות שלי. אז.. היא רוצה.. שאני אלך לתזונאית.. ו.. גם לפסיכיאטר (או רופא משפחה) לקבלת תרופות.. כשהיא יודעת, היא יודעת כבר שנים, שאין מצב שאני אלך לפסיכיאטר ושאקח תרופות, כמו שאין מצב שאפנה לתזונאית (אני טוב לי עם העוגיות והנשנושים - זה בהחלט מספיק לי). העניין הוא ש.. ברגע שהיא אמרה לי את הדברים, נשברתי לגמרי.. נראה לי שאולי היא קצת מאבדת אותי.. בבקשות שלה (אולי דרישות - אני עדיין לא בטוחה). כשהייתי לפני שנים בטיפול אחר, הטיפול נגמר רע מאוד, בין היתר בגלל העניינים האלה - תזונה וכדורים. והיא יודעת על זה. גם איתה עברתי תקופות לא פשוטות במהלך השנים שאני אצלה בגלל הרצון/ דרישה שלה שאראה פסיכיאטר, שאקח כדורים. קשה לי להבין, אולי לקבל, שבמצב שהוא ממש רע, והיא יודעת כמה הכל רגיש אצלי עכשיו, היא מעלה את הנושאים האלה שפשוט גומרים אותי בפני עצמם. אני יודעת שלא שאלתי כלום אודי, אני פשוט לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי כבר. אין לי כח, אני נורא מיואשת. אני נורא אובדנית. והדיכאון משתלט עלי. והדבר האחרון שאני רוצה או יכולה, זה להתנגד לה עכשיו. ולא - אין שום סיכוי שאסכים לכדורים או תזונאית. אין לי כח יותר להושיט יד. ואני תוהה אם אני בכלל רוצה בכך. עייפתי מהכל אודי, עייפתי מהכל - ממש הכל. שיר

יקרה, אני כאן , להושיט לך יד .. לפעמים הכל נראה בלאגן אחד גדול.. אני חושבת שהקול של המטפלת מאוד דואג לך .. מנסה לשמור עליך, גמאני הייתי אנטי כמוך.. אבל כשהלכתי ב"כח" ..קודם בשביל המטפל .. ונלחמתי יחד איתו בקולות ההרסנים שבי היה בי הרבה יותר פשוט להתמודד.ויש עליות ויש ירידות אבל לא הכל קו ישר. מקווה שתצליחי לראות גם את.. איתך.שרית