אודי יקר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי יקר, הרבה זמן לא כתבתי כאן..עד עכשיו ידעתי מה רציתי לשאול או להגיד אבל פתאום נעלמו לי המילים.. פשוט אין לי כוחות ,אין לי במה להיאחז,גם אין לי את עצמי וכשאין לי את עצמי אז אין לי כלום..מה הפלא שאין לי אוויר מה הפלא שאני מרגישה שאני נופלת לתהום וכל פעם הקרקרעית של התהום הזה יותר עמוקה,דווקא עכשיו הפחד הכי גדול שלי זה פחד מקרבה ,פחד לבקש עזרה, לסמוך על האחר על בן אנוש אחר על מישהו שהוא בשר ודם ...באמת באמת רוצה כבר להרגיש טוב ,ובאמת שעבדתי ועובדת על עצמי הכי חזק כדי לעזור לעצמי ,אבל לא יודעת אם יכולה לעשות את זה לבד ולא יודעת אם יכולה לעשות את זה "ביחד" לא יודעת אם יכולה לעשות את זה בכלל... חן
הי חן, מפחיד, העניין הזה של קירבה, בעיקר כשזקוקים באמת. אז לסמוך -זה לא דבר פשוט או מובן מאליו. וכשאת לא יודעת אם לבד או ביחד, עולה השאלה האם בכלל... ונראה לי שקצת התקרבת בחזרה, כאן, סוג של נסיון לביחד? מקווה שתצליחי להרגיש פחות לבד, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
