על זאבי אדם וזאבים אורגניים

אודי... אולי תפסיק להיות כזה יצירתי ולעשות לי כל הזמן סובלימציה לתוקפנות...? לפעמים קלצ'ניקוב זה רק קלצ'ניקוב (אפילו פרויד היה מסכים איתי) ולא בהכרח תותח זיקוקין של יום העצמאות. אבל מודה לך בכל זאת שהעלאת את הודעתי ולא ראית בה תכנים 'סוטים' או 'אובדניים', וברגישות שלך שמרת ולא עלתה הודעה שאם היתה עולה בטח הייתי כבר יורדת מפה לנצח ונעלמת מרוב בהלה. כי אנשים שעברו ניצול מיני יכולים בקלות להרגיש אשמים בכל. שעצם הסיפור של החוויה והדיווח גורם להם להרגיש 'רעים' ומטונפים למרות שאת הדברים האיומים האלה עשו להם. כאילו זה בסדר לנצל אבל זה לא בסדר לדווח ולספר על זה. והדבר הכי נורא שגם אתה כקרבן כבר לא עד למה שאירע כי אתה נעלם כשזה קורה. והסיפור של החוויה כאילו לא יוצא באמת מפיך. כאילו אתה קורא כבר טקסט עממי ידוע ומוכר. זה נורא מוזר. בכל מקרה רציתי להתנצל בפני כל הזאבים האורגנים. אני כ"כ אוהבת חיות וחושבת שזאבים הם מקסימים לא פחות מכלבי זאב. אנו בני האדם מוגבלים מאוד בעולם הדימויים שלנו ובנסיונות שלנו לתאר תכונות אנושיות בלתי אנושיות ואנו עושים שימוש ציני בכם החיות כדי להצדיק ירידה לשפל מוסרי בלתי נתפס. אני חושבת שאנחנו צריכים מחדש לשקם את עולם הדימויים המצומצם שלנו ולקחת אחריות מוגברת על תכונות אנושיות מפלצתיות. מספיק עם יחסי הציבור הרעים האלה כלפיכם. סליחה. אתם מתנהלים באופן מעורר הערצה שרק ניתן ללמוד ממנו. להתראות אודי, ולכל הזאבים הידידותיים הסובבים סביב החלון תודה לך על הכל בהערכה רבה רפאים

הי רפאים, נורא בא לי לספר לך על האסוציאציות שלי לקלצ'ניקוב... קישור אחד שווה אלף מילים. אז הנה. הקליקי והריצי לדקה 12:50. משם ואילך זה זה. http://yes.walla.co.il/?w=4/9106/1480531 ""כן, אני דרור קלצ'ניקוב, אין קשר לרובה, ואני הבמאי והדירקטור של המונח המטאפיזי והחמקמק הזה, שבעוד שלושה חודשים תוכלו לקרוא לו המופע... לשבת!" ובחזרה לדברייך - מאד מדבר אליי תיאור ההתייחסות לעצמך כמן איזה כתב שרושם דיווח עיתונאי קר-כאיזמל-מנותק-מרוחק-מרגש, או היסטוריון כאילו-בלתי-מעורב המתעד אירועים. כך שלי דווקא זה לא מוזר כל העניין הזה. הייתי קושרת זאת (גם) לדיסוציאטיביות המוכרת לי מעולמי. הו, לו רק ידעת עד כמה אני אוהבת כלבי זאב. ואגב, יש לי גם קפוצ'ון אדום... ועוד דבר קט להזכיר - אם את מכירה, אז הסיפור "כיפה אדומה", בספר "פוליטיקלי קורקט", מסתיים בתיאור תחושת שותפות הגורל של כיפה אדומה-סבתא-והזאב, ובכך שהם החליטו להקים משק בית אלטרנטיבי המבוסס על הערכה הדדית ושיתוף פעולה... נו, טוף... לחיי העידון וההמסה סוריקטה

ועוד על זאבים ומושיעים. אפשר? את יודעת, אני חושבת שהצורך הזה, והחיפוש אחר המושיע האולטימטיבי היא התנהגות שמפתה מאד זאבים (שאת כאילו מאמינה להם בהבטחתם השיקרית שהם אבירים). למה כתבתי "כאילו"? כי את לא באמת מאמינה להם; כך אני מעריכה, לפחות. ז'תומרת, שאת כן מצליחה לראות מהרגע הראשון שהם זאבים, יש לך חוש ריח מאד רגיש וספציפי, ואת מריחה אותם ממרחק עצום, אבל, לפעמים, יש שם משהו במערכת שמעוור ומסית את הבחירה בצומת לזו הרעה והשגויה. הבחירה בכל זאת להתקרב ולבדוק. זאבים יימשכו למקומות הללו כמו פרפר לאש. אחרים ובריאים, שמודעים למגבלותיהם וחולשותיהם לא יבטיחו את ההבטחות שהן משאלותינו הכמוסות, כי זו אינה אמת. הם, האחרים, לכאורה יעניינו פחות, יחושו מוזמנים פחות, כך שפחות ננסה להתקרב דווקא במקום בעל הסיכויים הטובים יותר. עוד רוצה לציין, שבזמן הקשר איתם, עם הנוכלים-הבוגדים-הבלתי-אמינים (פנימיים / חיצוניים) , קשר, בו ברור, שהזאבים הם אלו רווי התוקפנות, הנצלנות, תאבי השליטה ועוד כל מיני, את יכולה בקלות לייחס להם את כל כולה של התוקפנות, וכך כאילו לבטל את התוקפנות שבך. אז את מרגישה זכה. וטמאה עד הסוף. שלך, סוריקטה

נדמה לי שכלבי הזאב קבלו את התנצלותך כמו את הערכתך הרבה...[בחתימה] נו באמת, אולי את ראויה לאהדה ולסלחנות קצת יותר מהם, אולי,

אולי... אבל את יודעת מה? יש משהו בהאשמה שתמיד גורם לאשמה. וההתנצלות שלי כנראה באה במקום ההתנצלות של מי שבאמת צריך להתנצל. לא חשבתי על זה אפילו... תודה לך רויטל. רפאים