מי אחראי למצב הנפשי שנקלעתי אליו, פירוט....

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/08/2009 | 12:39 | מאת: כרמית

רציתי לדעת דבר כזה: אם אני חשתי במהלך חיי, כי אני דחויה על ידי הוריי מבחינת המראה שלי, כלומר, אף פעם לא אמרו לי שאני יפה, או שאוהבים אותי, וזה הולך איתי עד היום, אני בת 24 אני בחורה יפה, אך לא חושבת כך, אם גבר אומר לי זאת, אני הולכת לכיוון המחשבה :"הוא רוצה לנצל אותי מינית". לאחר שביקרתי את המראה של אנשים שאנחנו מכירים, קורבי משפחה וכאלה, יצא שדעתי הייתה שלילית על הרבה אנשים. אז היא אומרת לי: תראי את עצמך, יש לך אף כזה(מגעיל), עיניים כאלה, את לא כל כך יפה, אם את נותנת ציון 2, לX וY, אז גם את 2. אני חושבת שיש משהו שמפריע לי אף פעם לא פירגנו לי מהבית. רק כשהייתי במצוקה, היא אמרה לי : את בחורה יפה וכו'.... היא לעולם לא פירגנה באמת. לא נישקה. אני אדם קר לסובבים אותי, וחברים, אין לי, בכלל. אני בודדה. כשהתחלתי לומר שאני יפה בבטחון מלא , היא ניסתה להוריד לי את ההתעלות הרוחנית "קרן, חושבת שהיא הכי יפה, הכימושלמת"- כך היא משמיעה את 'דעתה' בפני האחים שלי אני באמת חסרת אונים לגבי המצב. מה דעתכם?

24/08/2009 | 21:44 | מאת: רויטל

אכן, למצב נפשי לא "נקלעים" אנחנו ייצורים בחיריים, ולא ניתן לפסיכולוגיה לספר לנו סיפורים. היי, מי מתנגד? טימי מה נשמע? (תעבדי על מישהו אחר שאת לא פה ... בואי יקירה , גם אם לא תעבירי פה סדנאות בפסיכולוגיה נאהב אותך כרגיל) חבר'ה יבש פה לאחרונה נא להתעורר , סוריקטה, איפה את ? מזמן לא שמענו ממך הרצאה טובה.

שלום כרמית, נראה לי שהתשובה היא בגוף שאלתך. את סבורה כי משפחתך אחראית למצב הנפשי שנקלעת אליו. השאלה היא עד כמה ידיעה זו מקדמת אותך. כדאי שתתחילי את להיות אחראית מעתה. כנראה שעל משפחתך אינך יכולה "לבנות". זה גם יעזור לתחושת חוסר האונים שתיארת. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית