שאלת תם

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/08/2009 | 13:39 | מאת: one

מה רע להיות בקשר בו-זמנית עם שני מטפלים? הרי אם ילד מבין שיש אבא ויש אמא, ואפשר לאהוב את שניהם במקביל, והאהבה לאחד אינה באה על חשבון האהבה לאחר, אם תלמיד מסוגל לחבב שני מורים בעת ובעונה אחת, בלי שהחיבה לאחד תפגום בחיבתו לאחר, האם מטופל אינו יכול ללמוד להיעזר בשני מטפלים, ולהפיק משניהם תועלת כפולה? ואם המטפל יוצא לחופשה, או חולה פתאום, או אינו יכול לקבל את המטופל יותר מפעם אחת בשבוע, או סתם לא מצליח לסייע לו בנושא מסוים, אפשר אז לפנות למטפל האחר ולהתנחם בו, אינך חושב כך? אני יודעת היטב מה תהיה תשובתך, ומכירה את הרציונל מאחורי של העיקרון של "מטפל אחד", ובכל זאת אני שולחת את השאלה...

שלום, ההבדל המהותי הוא שברגע שיש שני מטפלים - כל אחד מהטיפולים מדולל, מהסיבה הפשוטה שאם קצת קשה כאן "בורחים" לשם (זו גם הסכנה בכתיבה בפורום הזה, ולכן אני נוהג להחזיר את הדיונים בסופו של דבר לחדר הטיפול עצמו). לא רק שהתועלת אינה כפולה, אלא שזה מפחית מערכו של כל אחד מהטיפולים שהיה יכול להיות בנפרד. מתי זה כן אפשרי? כאשר מדובר בשיתוף פעולה בין המטפלים (למשל - במסגרת אישפוזית), אלא שאז יש צורך בישיבות תכופות ובעבודת צוות. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית