מא(ע)בדת את נילי..

עת שקיעה... עוד כמה דקות ואני פוסעת אל עבר איזכור יום ההולדת נוסף.. פתאום אני נזכרת בזמנים בהם השעה הזאת הייתה מסומנת, מהר מהר, תפילת מנחה.. לפני השקיעה.. לקראת תפילת ערבית.. היום התפילות אחרות.. מהלב.. אך עדין מתגעגעת.. לתמימות שבמורכבות.. לעולם שפעם הייתי חלק ממנו.. במיוחד לדוסיות התמימה של הקיצ.. לחופשה בין כיתה לכיתה, להיות עם המשפחה, אפילו להיות קצת משועממת, לאכול מתי שבא לי, ללכת לישון מתי שבא לי, לקום מתי שבא לי.. להיות בחופש.. לחגוג את היומולדת שלי בחופש.. כשהייתי קטנה שנאתי את העובדה שהיומולדת תמיד יוצא בחופש, שאת הצומי שאולי אוכל לקבל בחגיגה - לא אקבל.. היום אני שמחה שזה בחופש, זה מוסיף משו מיוחד לחופש, למשפחתיות.. לזה שכולם פנויים לחגוג איתי.. ושמש בחוצ ונעים.. והיום פיספסתי את כולם.. האחים החליטו בספונטניות לצאת לברביקיו, אני הייתי בעבודה כך שפספסתי אותם.. והם כולם היו ביחד בערב היום בו נולדתי.. בלעדי. אחותי הגדולה (והמערסלת) בקשה מגיסי לאסוף אותי.. (איזה מתוק היא :)) אני גרה רחוק, מחוצ לעיר (בבקתה קטנה מעץ :)) אבל היה מאוחר מידי.. יש להם לאחינים הקטנים שלי דייט יומיומי שצריכים להספיק.. עם המקלחת, מברשת השיניים, המיטה הכרית והשמיכה.. אוף. תחושת החמצה נוראית. נו, זה לא סוד שאני חווה כל רגש בצורה כזאת קיצונית.. קשה פה. מחניק. כמעט א"א להבין מדוע אני עושה מזה עסק. פתטי, נכון..? (((((((((((לא נילי זה לא פתטי...)))))))))))))) אז אל תצחקו עלי.. בבקשה.. (((((((((((מי צוחק עליך נילי..? את חייה בסרט! - פסיכוזה? המציאות שונה מהדמיונות שלך. את זאת שמעבירה ביקורת על עצמך. את זאת שצוחקת ומזלזלת במצב הזה, שלך. השלכה נילי השלכה..)))))))))))) סתם חייבת לפרוק.. מתחילה לאבד כיוון.. יש כל כך הרבה שקורה איתי.. ולמרות זאת אני די בסדר.. העיניים שלי צורבות מהמליחות של הדמעות.. חברות רוצות לחגוג לי את היום ואני כל כך מבולבלת, לא רוצה כלום. מסננת. אתמול אכלתי יותר מידי, לא הקשבתי לגופ שלי.. די כבר לא יכולה עם ההרגשה הזאת. זה מעייף אותי לצאת, דורש ממני יותר הקשבה עצמית.. אבל לא תמיד זאת בעיה... לפעמים זה בסדר.. כשפחות קשה.. ותסלחו לי אבל גם העבודה על הראש שלי.. שונאת את כל מה שעומד לי בראש מאחורי המשכורת, האמונה העצמית, השאיפות, הבלבול, החוסר כיוון, הכשרון המבוזבז (מותר לי אני מקווה). הסוד הסוד הסוד. איך אני מתגברת על כל זה? על הפחדים, על המוסכמות שאימצתי לעצמי - ההגנות, העצב, הייאוש.. ??? איך מגיעים למה שרוצים אם לא יודעים מה רוצים, או לא בטוחים במה שרוצים..??? לכל הרוחות. זהו , סתם רגע של חולשה. זה בסדר , אני יודעת.. (מנגבת את הדמעות..) מנסה להתעודד.. לא מוותרים עלי.. יומולדת שמייח חברים :) אני הולכת לחגוג :) איזה כיף שפרקתי.. אתם שותפים לעוד רגע קיצוני.. וגם זה בסדר.. (?) מדברת יותר מידי.. ברררר.. מבולבלת מהכל. תהיו איתי גם..? יומולדת שמייח :) ערב משובח, וקצת פחות עצוב אם אפשר.. (מחייכת לעצמי.. משוגעת קטנה שכמוך :)) התגעגעתי.. ~נילי~

הי נילי מזל טוב!!! ברור שנחגוג לך פה..וטוב שאת יוצאת לחגוג. תני לחברות להיות קצת כמו משפחה.. והמשפחה האמיתית, יחגגו איתך ביום אחר, הם בכל זאת, תמיד נשארים שם, שזה די מנחם. אני מסכימה שלעבד זה גם תמיד לאבד משהו..משהו הולך לאיבוד כשמבינים. אבל גם מרוויחים משהו, חדש. אז אני מקווה שתלכי לקראת זריחה חדשה, לא שקיעה. מאחלת לך המון אושר, ושמחה. בעיקר שלווה. אני יודעת כמה את מייחלת לה... נשיקות וחיבוקים שלך אופיר

נילי... סליחה שעולה ככה פתאום... מאחלת לך יומולדת- שמח זה תמיד נשמע בנאלי. יש ביום הזה תמיד יותר הרהוריות וחשבון נפש. אבל למה לא לחגוג בעצם ביום הזה אם את חשבון הנפש ממילא עושים כל השנה? מקווה שתיתני לעצמך פינה שלך ביום הזה. להיות הוגן עם עצמך ביום הזה נראה לי המתנה הכי גדולה שאפשר לבקש. (ככה זה אצלי בכל אופן, אולי אני סתם עושה השלכות...) לתת לעצמך זר של כוונות טובות כלפי עצמך. את ראויה לו. ובתוכו את יכולה גם לשזור שבחים על כוחות ההתמודדות שלך כל השנים. גם לך מגיע ממתק קטן מעצמך. הרבה טוב ושנים טובות רפאים

היי.. (בלחישה חלשה) זה לא מובן לי מאליו שמתייחסים אלי. קצת עצוב נשמע אולי אפילו קצת מסכן. לא רוצה להיות מסכנה. אחד בלילה.. הרגע קמתי משינה טרופה.. עם חלומות ותחושה מוזרה.. אבל עדין, חיממתם לי את הלב.. תודה.. ~נילי~

ספרי...