כואב לי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי אני ברצפה. תקופה כל כך קשה, ואני כל כך מנשה להתמודד אבל כל לילה נשברת מחדש, לא ישנה כמעט, רק בוכה. העצב שאני כולאת כל היום יוצא בלילה בבדידות. אני צריכה להכין עבודה, והחלטתי לבחור נושא מקורס שכבר לקחתי פעם. בחרתי גם בספר שהיה אהוב ביותר על המטפל ההוא, זה שנטש. וכשפתחתי את הקלסר, נתקלתי במאמר של פרויד, על היזכרות, חזרה ועיבוד, שהוא צילם לי, עם הערות בצדדים. פתאום קלטתי שזה הדבר היחיד ממנו שיש לי. במקום לקרוא את המאמרים, וגם ככה לא בטוח שאספיק להכין את העבודה ( נזכרתי, כרגיל, מאוחר מדי ) אני יושבת ובוהה במאמר, ונאבקת עם הפצע בבטן הענקי בנפער שוב פעם, לא לשלוח לו מייל, לא להתקשר. מזכירה לעצמי שכבר אין למי. כואב לי
אמרתי לו דברים כל כך מגעילים בסוף, מרוב יאוש, לא פלא שהוא שונא אותי, שבהודעה האחרונה שהוא השאיר לי נבע מהקול שלו רק מיאוס וגועל ורצון להיפטר ממני. אני לא יכולה עם התחושה הזו שהרסתי הכל.
הי אופיר, מאמר יפה. אחד המבריקים שיש. חישבי מה את זוכרת כך, וכיצד מביאים זאת לכדי עיבוד. אבל קודם כל - שבי להכין את העבודה. יש גם הווה. אחר כך תוכלי לצ'פר את עצמך במחשבות הללו. כדי שלא ייהרס מה שחשוב לך היום. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
